גיל שנתיים הנורא!?

ביתי בת השנתיים ושמונה חודשים. יש לה אח קטן בן חמישה חודשים ולפני כחודשיים עברנו לדירה חדשה לאחר חצי שנה אצל ההורים. בחודש האחרון (מיד אחרי פסח) החלה ביתי לגמגם , לעיתים בתדירות גבוהה יותר ולעיתים פחות (תמיד הייתה "נתקעת " במילים, החלה לדבר בגיל שנתיים משפטים ברורים. לפעמים נדמה לי שהיא עושה בכוונה, ולפעמים ניתן להבחין בברור שהעניין קשה ומתסכל אותה (עצימת עיניים בחוזקה). בנוסף לכך, לאחרונה כל משפט נאמר ביללה צורמת. את האח הקטן עושה רושם שהיא אוהבת-אבל יותר מדי עד כדי שהיא מכאיבה לו והוא- אפילו נרתע ממנה....

אורי שלום, חשוב לי להרגיע אתכם: לא מעט אחים גדולים מכאיבים לאח הקטן מרוב אהבה, בטח כאשר היא בת 2.8, בגיל הזה עדיין קשה להם לתפוס שחיבוק חזק זה מכאיב ושצריכים להיות עדינים עם עוללים רכים. בעניין בגמגוםף מה שאני ממליץ שתתאלמו לחלוטין מהגמגום. תקשיבו לה ואל תשלימו לה את המשפט (כי זה עלול לתסכל אותה שהיא בעצמה אינה מצליחה). ייתכן מאד שזה שלב התפתחותי רגיל ברכישת השפה. ייתכן שאוצר המילים שבו היא משתמשת בחשיבה הוא גדול יותר מאשר היא משתמשת בדיבור ולכן היא נתקעת. גם לבן שלי הייתה תקופה כזו והגמגום עבר מאליו (אבל גם אנחנו נלחצנו בהתחלה). תנו לזה חודשיים ותראו מה קורה. אני ממליץ לדבר על כך גם עם הגננות ולהמחות אותן שלא יעשו מהגמגום עניין ויעברו עליו לסדר היום וכן עם הסבים וסבתאות (במידה ויש והם נמתאים איתה). זיו