חילוקי דיעות

זיו שלום רב, אני מברכת אותך על היותך מגיב לשאלות בצורה מקצועית ואמיתית , אשר תורמת המון ליחסים בין הורים לילדיהם. יש לי שאלה שקצת מורידה אותי: יש לי ולבעלי 2 ילדים כבני 4 . לי ולבעלי יש שיטת חינוך שונה האחד מהשני , למרות שבעלי מנסה ללמוד ממני המון עדיין הוא נשאר בשלו. שיטת החינוך שלי היא יותר להסביר , לא לצעוק . והוא לעומת זאת מגיב להתנהגויות של הילדים שלנו בצעקות , הוא מכניס לחדר בזעם וזה מוציא אותי מדעתי. אני רואה שהילדים קוראים זאת ויודעים איך להתייחס לכל אחד מאיתנו. השאלה שלי האם זה הורס את שיטת החינוך שלי? האם זה מבלבל את הילדים שלנו? מה אני יכולה לעשות? למרות שבעלי משתדל הוא עדיין מגיב כל פעם בצעקות.

שרי שלום ותודה על הפרגון, זוגות רבים נתקלים במצב בו לשניהם גישות חינוכיות שונות לגמרי זו מזו. שיטת החינוך נובעת מהרקע המשפחתי שלנו, בגישה החינוכית אליה הורגלנו, באמונות ובתפיסות שלנו לגבי ההורות והקשר בין הורים וילדים ואף בתפיסת המגדר השונה שלנו (כלומר מה תפקידו של ההורה כאב לעומת כאם). אני בטוח שאת ובן זוגך שונים גם בתחומי חיים אחרים בנוסף לגישת החינוך. כפי שכתבת, הילדים מבינים את השונות שלכם ומגיבים אל כל אחד מכם בצורה שונה, כלומר הם לא מבולבלים. אך ברצוני להתייחס לפן אחר שמשתמע מהדיפרנסציה שהם עושים ווהוא הקשר בינם לבינכם. אין כל ספק שהקשר בין כל אחד מכם לבין כל אחד מהילדים מושפע מגישת החינוך שבה אתם נוקטים. השאלות החשובות ביותר שאת ובן זוגך צריכים לשאול את עצמכם הן: 1) האם גישת החינוך שלכם מקדמת הילדים ועוזרת באופן מעשי ונראה לעיין בחינוכם? 2) האם היא מייצרת אצלם גבולות פנימיים, הבנה כלפי הסיטואציה, כבוד והערכה כלפי עצמם וכלפי הזולת? 3) ושאלה חשובה נוספת: האם גישת החינוך מסייעת ומקדמת את הקשר בינכם לבינם? חג שמח, זיו