הנקה עד גיל מאוחר

לפסיכולוג זיו סופר שלום רב! יש לי שתי בנות.האחת בת 5.6 והשנייה בת 2.9 . בתי בת ה 2.9 עדיין יונקת לפני השינה ובאמצע הלילה פעם, פעמיים. הצעתי לה מים כתחליף והסברתי לה שהיא כבר גדולה. היא הבינה אך שהרגע מגיע ואיני מסכימה היא בוכה. (אנחנו ישנות יחד במיטה שלה). אם היא מתעוררת ואיני נמצאת היא בוכה, ה"הרדמה" שלהן מתבצעת על ידיי. איני יודעת להציב כנראה את הגבולות הנוגעות לנושאים הללו, או שאני מרגישה שזה פיצוי על כך שאיני נמצאת איתן מספיק (מדיכה שעות רבות). מה עלי לעשות איני יכולה לעמוד בבכי הנוגע לנ"ל. תודה מראש על תשובתך.

היי לימור אני ממש שומעת את הקושי שלך במילים. אני חושבת שהפתרון נמצא בתוך שאלתך. את בעצם יודעת את התשובה אבל מתקשה לבצע אותה. כן, אינך מציבה את הגבול שאת בעצמך רוצה אותו (ולמעשה בתך צריכה אותו...) כן, את מנסה לפצות אותה על כך שאת חושבת שאינך נמצאת איתה מספיק. (דרך-אגב, זה לא בהכרח נכון). אני יודעת שמהצד זה נורא קל להגיד לך פשוט להשכיב אותה לישון (למה את ישנה במיטתה? יש אבא בבית? מה הוא אומר על זה?) ולא להסכים להניק אותה ולתת לה לבכות כי מהר מאוד היא תבין שזה מה שיש ואת עומדת על שלך. את צריכה להחליט. ואם יש אבא בבית אז שגם הוא יקום אליה בלילה. בנוגע לבכי שלה, קחי בחשבון, שהיא לא סובלת כשהיא בוכה. היא פשוט רוצה את מבוקשה, וכשלא מקבלת אותו היא בוכה. את צריכה להחליט ולעמוד בזה. אני מאמינה שבדברים האלה ילדים מבינים מאוד מהר. מנסיון... מקווה שתצליחי ושיהיה לא נורא קשה...

לימור שלום רב, אין לי הרבה מה להוסיף מעבר למה ש"עוד אמא" כתבה. הקושי בגמילה הוא אצלך ולכן גם הפתרון. הקושי הוא לא בהתמודדות שלך עם הבכי אלא בהתמודדות עם רגשות האשם שלך (שמוגברים כאשר את שומעת אותה בוכה). כמובן שבתך מרגישה שהיא יכולה להפעיל אותך באמצעות הבכי ולכן היא אינה מפסיקה מדפוס זה. הפתרון לרגשות האשם יכול לבוא משני כיוונים. האחד, שתקבלי את עצמך ואת האימהות שלך כפי שהיא כיום על היתרונות והחסרונות. השני, הוא לשנות (אולי אף במעט) את אורך החיים ולהיות עימן יותר. כך או כך, חשוב שתקדישי זמן ואנרגיה להתמודדות עם רגשות האשם. אני מסכים עם "עוד אמא" לגבי שאלתה - היכן האב? האם הוא מגביר או מפחית את רגשות האשם? חג שמח, זיו