תשובה קריאה נואשת לעזרה

זיו שלום ותודה על תשובתך. האבא- בעלי, עובד כעצמאי ורוב שעות היום מחוץ לבית. היחסים בינהם הם של פחד וצעקות ועונשים חמורים. אני לא אוהבת את הגישה הזו של בעלי ואני מתנגדת אליה אך מסתבר שהיא עובדת כי רק כך הוא מקשיב. בעלי לא מסכים ללכת ליעוץ משפחתי ובכלל כי הוא אומר שהוא רוב היום מחוץ לבית והוא עסוק עם ענייני העבודה והפרנסה ואני היא המחנכת . שכחתי לציין שהוא גם נוטל קונצרטה קבוע 54 מ"ג ואני שוקלת להפסיק את התרופה כי הוא לא עוזרת בלימודים וגם ההתנהגות שלו בכלל השתנתה עוד יותר לרעה. אני מציבה גבולות ככל שביכולתי הבעיה היא שככל שאני מגבילה אותו יותר כך הוא מתנהג בצורה " חזירית" יותר. אף אחד אחר לא מתנהג כך בבית . ניסיתי גם לתלות דף כללים בבית כמו סופר נני אך גם לא עזר וכפי שציינתי שאני מדברת ומתנהגת עימו בדרכי נועם זה לא עוזר רק בקשיחות . גם אני מתנגדת בחריצות לפנימיה אך עצם העובדה שהוא בבית והתנהגותו בבית הוא פוגע בעקיפין באחיו שמתחיל לחקות אותו אולי אני צריכה להציל אותו מעמו? הוא כל הזמן מרחם על עצמו בגלל שהוא שמן ולא לאוהב את עצמו וחושב שאף אד לא אוהב אותו ושאנחנו עושים הפליות במשפחה וזה לא נכון כי מה שהוא מקבל אחיו לא מקבל אפילו רבע. לתשובתך אודה.הוא לא רוצה דיאטנית ו/או שומרי משקל לילדים. אי אפשר גם כל הזמן להתנהג עימו בקשיחות כך אני מדכא אותו יותר וגם את עצמי פשוט כשהוא בבית כולם עצבניים ויש צעקות וכשהוא יוצא מהבית הכל רגוע ושקט לכן אמא שלי הציעה לי פנימיה.למתן תשובתך אודה ושוב פעם תודה על כל העזרה וההתחשבות.אתי.

היי אתי, תארת את הדברים בפתיחות רבה ולשם כך נדרש אומץ. אני מסכימה עם זיו שלא נכון להוציא את בנך לפנימיה (גם את אמרת שזה עלול לפגוע בו נפשית). המצב אינו פשוט כלל וכלל. אתם נמצאים בתוך מאבקי כוח קשים. רואים שהילד רוצה לשלוט. מעין ויכוח על עליונות: מי כאן קובע יותר... ישנם סממני מלחמה: מנצח ומפסיד, נכנע ומכניע. בין אם ההורה נכנע ובין אם הוא מכניע זה מחזק אצל הילד את התחושה שיש צורך בכוח. אלו המאפיינים של מאבק על כוח בין הורים לילדים: מאבק על כוח יכול להיות אקטיבי-הרסני: הילד יעשה הכול כדי להראות שהוא חזק  ההורה יחוש כעס  יפעיל כוח כדי להתגבר על כך (ישנו גם מאבק על כוח פאסיבי-הרסני).. הילד בהתנהגותו אומר: אני הבוס. אני חזק ויכול לעשות כל מה שאני רוצה. אני בעל ערך רק כשאני שולט במצב וכשעושים מה שאני רוצה. תגובת ההורה: כועס ומגורה לריב, צועק, מתחשבן, מאיים, מעניש, רוצה "להראות" לילד מי כאן החזק, רוצה לנצח במלחמה. הרגשת ההורה: חסר אונים, מתוסכל, כועס. יש כאן מעגל התנהגות-הרגשה-תגובה שמזין ומוזן שהולך ומסלים. אני מסכימה עם זיו שאתם זקוקים להתערבות חיצונית של בעל מקצוע שיושיט לכם יד (או לך אם בעלך לא מוכן להגיע) על מנת להשיב לך את הסמכות ההורית שתאפשר לך לנווט את "ספינת ההורות" בבטחון. אני סבורה שהדברים ניתנים לשינוי ועל אף שהדרך לא תהא קלה היא אפשרית! עצם פנייתך כאן לעזרה זהו תחילתו של שינוי! בהצלחה