בת שלוש וחצי

בת שלי בת 3.5 רוצה רק את אבא. שאבא ישתוף לה את הפנים, שרק אבא יחגור אותה באוטו, שהיא רוצה רק על ידיים של אבא, בבוקר היא מחפשת את אבא ואף פעם לא מחפשת אותי. זה נורא מפריע לי ואני לא יודעת מה לעשות. היום בבוקר היא לא רצתה לצחצח שיניים, אבא ויתר לה ואני דרשתי שתלך ותצחצח שיניים. היא הסכימה לעשות את זה רק עם אבא. א"כ רציתי להלביש אותה, התחילה לבכות - רק אבא! למה כזה אנטי? אני לא מבינה מה קורה לה. ככה היה תמיד, זה לא משהו חדש, וזה לא ממש משתנה. אני מ]חדת שכבר מאוחר מדי.

אינה שבת שלום, האם ישנם מצבים בהם את איתה לבד? מה קורה אז? מי בעיקר נמצא עם הילדה בשעות אחה"צ, את או האב? מה אתם עושים כאשר את ובעלך ביחד בבית והילדה רוצה רק אותו? זיו

כאשר אני לבד איתה, היא מתנהגת בסדר. קודם כול אבל היא שואלת איפה אבא, וא"כ הכל בסדר, מדברת איתי, משחקת איתי והכול בסדר. עד שאבא מגיע. בד"כ אנחנו לוקחים אותן (יש לנו שתי בנות - היא הגדולה והקטנה בת שנה וחצי) ביחד מהגן. לפעמים רק בעלי מוציא אותן ולפעמים רק אני. אם זה רק אני - אז היא קודם כל שואלת איפה אבא. לפני כשנה היא בכלל לא התייחסה אליי בגן, רצה ישר לאבה כאילו אני לא נמצאת, היום זה קצת השתנה, היא מחבקת גם אותי, אך עדיין אבא זה הרבה יותר מרשים. בבית אפשר להגיד שהוא יותר משחק איתה. היא מאוד אנרגטית ואוהבת משחקים אנרגטיים. למשל הוא מרים אותה גבוה, או זורק אותה מצד לצד, מה שאני לא יכולה לעשות. כמו כן, אני יותר שמה לב לסדר בבית, הוא מעדיף לוותר בהרבה דברים. יכול להיות שזה גם משפיע. עוד דבר שחשבתי שכשהייתי בהריון השני, היא הייתה אז בת שנה וחצי, כמעט ולא היה לי כוח, כל הזמן ישנתי, גם הייתי חולה, אז מטבע הדברים בעלי טיפל בה יותר ממני. יכול להיות שהיא התרגלה. השאלה היא איך לתקן עכשיו את המצב הזה? או שמאוחר מדי? ואם עדיין אפשרי - אז למי ניתן לפנות לקבלת הייעוץ. היא אוהבת את שנינו, היא תמיד אומרת את זה, גם כשהיא מדברת על חיות, למשל, היא אומרת - כלב הולך הביתה לאימה שלו. ז.א. שהיא כן מייחסת חשיבות לאימה, אבל משהו עובר לא חלק. לדעתי, אנחנו צריכים יעוץ. בעלי רוצה לעזור לי בזה, הוא אומר שלא מרגיש מאושר בסיטואציה הזו, והוא מסכים שנטפל בזה יחד. רק לא יודעים למי לפנות. תודה מראש, אינה.