ילד לא בא סדיר לאב הגרוש

התגרשתי לפני 4 שנים. גיל ילדיי כיום: 10.5 ו- 7. לילדים מאד כייף אצלי והם אוהבים אותי מאד. בשבועות האחרונים, הבן הגדול לא בא אליי (לפי הסדרי הראייה) באופן קבוע ומסרב לדבר על כך (הוא "שתקן" מטבעו). הדבר קרה גם לפני כחצי שנה למשך מספר שבועות, אך זה לכאורה חלף ועכשיו שוב התופעה חוזרת על עצמה. בנוסף, הילד מתלונן תכופות על כאבי בטן.הוא מאד דרוך וכמעט כל מה שאחיו הקטן אומר, מקומם אותו, והוא טוען שאחיו מעצבן אותו (לטעמי מעל לנורמה). באופיו, הילד מאד רגיש, מאוד חברותי ומקובל על חבריו, תלמיד טוב. אשמח לקבל עצות, על מה ואיך לדבר עמו, והכי חשוב, איך לגרום לו שוב לבוא אליי.

עודד שלום, המצב אותו אתה מתאר בהחלט קשה ומעציב. האם יש לך השערה מדוע הוא אינו רוצה לבוא? האם זה קשור ליחסים שלך איתו? ליחסים שלך ושל אימו? או אולי לקשיים פנימיים שלו? לאור מה שאתה מתאר שהדבר קרה בעבר, אני מניח שגם הפעם זה יחלוף והוא יחזור. אני מציע שתמשיך לשמור איתו על קשר רציף בטלפון ואם זה אפשרי, תבוא לבקר אותו אצל אימו. אל תנסה ללחוץ עליו אלא רק לומר לו שאתה מתגעגע, שהקשר עימו חשוב לך מאד אך אתה מכבד את אי רצונו לבוא וכאשר הוא ירצה אתה מאד תשמח. איני יודע מה טיב היחסים עם האם, אך אם הם מאפשים תקשורת טובה גם היא יכולה לתמוך בו לבוא אליך. אם המצב נמשך מעל חודשיים אני ממליץ שתפנה לייעוץ ואולי אף ביחד עם גרושתך. בברכה, זיו

שלום זיו ותודה, אין לי השערה מדוע הילד אינו בא, כשאני מנסה לשאול אותו, הוא מתחמק או שבמקרה הטוב אומר שאינו רוצה לומר את הסיבה. לעיתים הוא מודיע לי מראש שיש לו הרבה שעורי בית ולכן אינו בא. להערכתי זה לא קשור ליחסים שלי איתו (אלא אם יש לו כעס על כך שאני זה שכביכול עזבתי את הבית). ייתכן וזה קשור ליחסי עם אמו, שהם לעיתים קצת מתוחים, והיא דואגת לערב בכל דבר את הילדים, למשל כאשר הייתה פעם אחת עיכוב קצר בתשלום מזונות, דאגה לעדכן את הילדים, או שהיא דואגת לדבר איתי לידם על עניינים שבהם היא ואני לא מסכימים. ייתכן ויש קשר ליחסים שלו עם אמו: הוא הילד המועדף שלה, בנוסף ייתכן והוא מרגיש אחריות לא לעזוב אותה. ייתכן ואת התחרות הגדולה בינו לבין אחיו, הוא אינו יכול לשאת. לדעתי יש לו קשיים פנימיים שלו ובפרוש יכול להיות שהשילוב של כל הנ"ל משפיע על נפשו הרכה. אני שומר איתו על קשר טלפוני ומבקרו לעיתים בבית אמו. אמו לא רק שלא תתמוך בו שיבוא, אלא היא אף מאד שמחה (לאידי) מעצם כך שאינו בא אליי, ומעבר לכך, כאשר הילדים מבקשים לבוא אליי בנוסף או להשאר אצלי עוד קצת, היא מסרבת בתוקף. במידה ונחליט לפנות לייעוץ, מהי המסגרת המועדפת? לי יש חששות שאם נפנה לייעוץ, אזי זה עלול לפגוע בבטחון העצמי שלו ובאיך שהוא רואה את עצמו. אשמח לדעת אם ישנם דברים נוספים שניתן לעשות. תודה, עודד