איך מתמודדים עם שקרים?

ביתי בת 12, נאה, חכמה ומקובלת בחברה...גם מבחינה חומרית לא חסר לה דבר ואולי אף ההיך... ואולם מהצד אני נתקלת לא אחת בשקרים שהיא מספרת, אני לא רואה סיבה מדוע היא צריכה לעשות זאת? איך אפשר להסבירלה בצורה נכונה, לא בקורתית את הצורך בלשקר פחות? לדעתי אדם שייתפס בשקר - אח"כ לא יאמינו לו וקשה יהיה להסתדר איתו מפאת חוסר האמון.וחבל כי כעת יש לה שפע חברות. האם יש מצב שילד משקר ולא מודע לכך שהוא משקר? ואיך ניתן לבדוק זאת ? או שאולי כפי שיש הטוענים לשקר "זה לא רע" ומי שעושה זאת במומחיות הוא אחד שיודע "להסתדר בחיים" ???????

בוקר טוב, נושא ההתמודדות עם שקרים נפוץ מאד בקרב ההורים ואם נהיה כנים עם עצמנו: מי מאיתנו לא שיקר אף פעם להוריו? אני מניח שבודדים. לשקרים יכולות להיות מספר סיבות אך לפני שאני קופץ למסקנות אני מציע שתדברי עם בתך על העניין. תשאלי אותה מדוע מרגישה צורך לשקר? ייתכן שהיא משקרת (ומהודעתך לא ברורים טיב השקרים) כי חוששת מתגובותייך, אולי בכך היא משיגה את העצמאות שלה - הרי בתך נמצאת בתחילתו של גיל ההתבגרות ונושא העצמאות מול תלות הוא מרכזי בגיל הזה. עלינו להיות מוטרדים מהסיבה לשקר ולא מהשקר עצמו. לדוגמא, הילד מספר שאין לו שיעורים ומסתבר ששיקר. מה שמטריד אותי הוא הסיבה שבגללה חש צורך לשקר במקום לומר - יש לי שיעורים אבל ממש לא בא לי לעשות אותם. בשיחה עם בתך את בהחלט יכולה לשוחח איתה על המחירים והרווחים של השקר (אל תשכחי שלשקר, לעיתים, יש רווחים). אני חושב שזו הזדמנות עבורכן לפתוח בדיאלוג מקדם ממקום מכבד. בהצלחה, זיו

הצדק עמך בדבריך ואולם לא רק לנו כהורים, זה אפשר "להבין" ואפילו לסלוח ולחפש את הסיבות.... יותר מטריד אותי כשהיא לא אומרת אמת לחברותיה... מדובר בדבריםקטנים ולא מהותיים כמו למשל שקנתה 2 גינסים ובפועל קנתה רק אחד או שהקליטה תוכנית כשאין לנו בכלל מקלט... יש לה חברות נהדרות ואני לא רוצה שבגלל טעויות קטנות כאלה יהיו אי אילו אי הבנות....