איזה רוע לב?!!
דיון מתוך פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות
כיצד אני כאם מגיבה או לא מגיבה לגבי אם(של ילדה מהכתה המגבילה של ביתי שהייתה עם ביתי בגן וגרה קרוב אלינו) שנכנסה לכתתה של ביתי (כתה א`), וחילקה הזמנות של יום הולדת למרבית הבנות כאשר היא קוראת בשמן ולא הזמינה את ביתי- ברצוני לציין שהיא- מחנכת בישראל בבי"ס יסודי, ביתי לומדת בחוג עם ביתה וכל הבנות המוזמנות . כשביתי סיפרה לי נפגעתי עד כלות נשמתי - -אפילו דמעתי-השתדלתי שהילדה לא תראה זאת-כואב לי מאוד- לדעתי יש לזה השלכות חברתיות וזה יתן לגיטימצייה לאחרות לעשות לי כך,ברצוני לציין שבעבר הילדה הזאת(מאוד מקובלת) הוזמנה והייתה אצלנו. לא נעים לי לספר שאני "נאכלת וכואבת מאוד" מבפנים, כיצד עליי להתיחס לאם הזאת כשהיא חולפת על פניי?? והכי חשוב מה לאמר לביתי??, כמו-כן מה דעתך על מנהלת בי"ס שאיפשרה לה להכנס לכתה של ביתי ולהזמין בנות לנגד עניי ביתי- ובכך להכאיב לילדה בת- 7 ?? תודה ראש
מרים, הרגשתי אגרוף בבטן כשקראתי מה שכתבת. נראה שקשה לך מאד. את מדברת בעיקר על התחושות הקשות שלך: "...וזה יתן לגיטימציה לאחרות לעשות לי....". לפני כשנה וחצי ביתי הייתה הבת היחידה שלא הוזמנה למסיבת פיג'מות. היא הייתה בת 8. הרגשתי כאילו חתכו לי בבשר החי. לא ידעתי את נפשי. פעמים רבות אנחנו חווים "במקום" ילדינו. חוויות דחייה מחזירות אותנו למקומות פגיעים אצלינו. אם נחשוב לרגע איך נרצה שילדינו יהיו כשיהפכו למבוגרים, חלקינו הנכבד יגיד שירצה שילדו יידע להתמודד עם קשיים בחיים. האימון מתחיל מגיל הילדות. ילדינו חווים דברים קשים (אגב, ייתכן שביתך חוותה זאת אחרת לגמרי ממך!) ואנחנו צריכים להיות שם כדי לחבק, להכיל, להביט באהבה ולהרגיע. לא נוכל למנוע או לקחת מהם את הכאב. זה חלק מהחיים לצערינו. מה כן אפשר לעשות? לפני שתפעלי אני מציעה שתחשבי מה המטרה. לשנות/לחנך את האם וביתה לא תצליחי. היי עם ביתך. דברי איתה על תחושותיה. מותר לך לומר מהן תחושותייך (בצורה מתונה יותר בעיני, אחרי שתרגעי קמעה) לאחר שתשמעי אותה. במידה וקשה לה עזרי לה לפתח חוסן נפשי ע"י מציאת כוחות אצלה מצד אחד והכלת הקושי/כאב שלה מצד שני. דברו על אכזבות. הצלחות. רגשות. במקרה של ביתי, כשהגיעה יום הולדתה שלה, הצעתי לה להזמין את אותה ילדה שלא הזמינה אותה בבחינת "אנחנו לא עושים לאחרים מה ששנוא עלינו". יצאה גדולה!!!! ענקית!!!! הן הפכו לחברות (למורת רוחי...אבל זו החלטתה). אגב, גם במקרה שלנו, האמא שם בחשה כיאות.....כנראה שרע לה בחיים אחרת הצורך הזה לא היה קיים בעיני. קבלי חיבוק
היי אפרת, כל מילה שלך אמת לאמיתה- אני סבורה שזה פגע בי יותר מבביתי( מכורך המציאות היא רק בת -7)-קיבלתי זאת מאוד קשה כפי שאת מתארת את ריגשותייך כשבתך לא הוזמנה, צר לי מאוד על ביתך- מי כמוני מבינה לליבך ומזדהה איתך ועם רחשי ליבך. את צודקת וכך אני נווהגת בד"כ (הילדה מקבלת ממני , מבעלי ומאחיה המון חום ,אהבה, פירגון ותמיכה, אני תמיד ליידה כשהיא זקוקה לי , לכן היא מאוד קשורה אליי( יותר מאביה כיוון שהוא פחות חם ממני- אני המפנקת.) אעשה כמוך , ביום ההולדת שלה אזמין גם את הילדה הזאת( לא קל לי כלל) - זה רעיון ניפלא וחכם- כל הכבוד לך!! אני חוששת מהרכלניות( האמהות המכשפות ) שידעו שביתי לא הוזמה בהתאם לכך יתיחסו אלינו ... אעשה כהמלצותייך החשובות שזהו הדבר החשוב ביותר לילדה שלי תודה רבה לך מעומק ליבי על ששיתפת אותי במקרה שלך , נתת בי הרבה כוח. כל התיחסותיך חשובות לי מאוד שיהיה לכן הכי טוב בעולם. מרים
מנהל פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות
