תעזרו לי בבקשה

אני בת 26 יש לי בת בת שנתיים,אני משקיעה את כולי עד כמה שאני מצליחה בהתנהגות וזה די מצליח,לפני 5 חודשים התחילה ללכת לגן,היא קצת ביישנית אבל מאוד מסתדרת עם הגננות והילדים,אוהבת לשחק במשחקי חשיבה,בזמן אחרון התחילו להיות לה רגעי כעס כאלה במיוחד כשהיא רוצה משהו ולא מקבלת,אני מנסה לעמוד על שלי,להסביר,להרואת,להרגיע,אבל הבעייה שאני רואה אותה יום כן יום לא בגלל הלימודים שלי בערב,וסבא עם סבתא-נו לא יודעת אם השיטת התנהגות שלהם דומה לשלי,(בטח מוותרים לה) אתמול היא לא רצתה להתחלק התחילה לצעוק , רעדה,תפסה את היד שלי ונשכה.וזו לא פעם ראשונה מה עושים,האם זה נורמלי?? תודה

היי מלי, בעיני זה נורמלי. אני זוכרת מילדי שלי שגיל שנתיים הוא בעצם "מיני" גיל ההתבגרות, בו הילד רוצה לבנות לו עצמאות ונפרדות מההורה. שמתי לב שהתחלת את דברייך בחוזקות שלך ושל ביתך. זה מראה בעיני על כוח ובטחון. סביר להניח שהכללים בביתם של סבא וסבתא שונים מהכללים שלך וזה בסדר בעיני. הילדים לומדים היכן להתנהג איך. כשחוויתי תקופה זו עם ילדי, אם היה ניסיון לנשוך, אחזתי בחזקה בידם ואמרתי בתקיפות שאני לא מסכימה לנשוך. הסברתי רק בפעם הראשונה ולא בכל פעם, כי יצאתי מנקודת הנחה שהם אינטיליגנטים וזוכרים את ההסבר ולכן בפעמים לאחר מכן היה רק המשפט התקיף. כשהיו צעקות אמרתי שמאד לא נעים לי כשפונים אלי בצעקות וקל לי הרבה יותר להקשיב בשקט וכשיוכלו לדבר יותר בשקט - אשמח להקשיב. בעיני, לילד מותר (ואף רצוי) לכעוס. אני סבורה שהיא מרגישה בטחון בקשר איתך ולכן היא מאפשרת לעצמה "להתפרק" יותר בבית מאשר בגן. גם אני לא אתפרץ בעבודה "וארשה" לעצמי לעשות זאת במקומות בו אני מרגישה מוגנת ו"לא על תנאי". אני בחרתי בדרך של לאפשר את הבעת הכעס יחד עם הגבול שאני לא מתקשרת בדרך זאת. הציעו לי בעבר לחבק את ילדי כשהוא כועס. לי היה מאד קשה לעשות זאת, אבל אם תצליחי אומרים שזה מפוגג מאד. אני חושבת שהמסר הכי חשוב הוא להעביר לילד מסר שזה לא הוא ("ילד רע") אלא ההתנהגות שלו לא מקובלת/מתאימה/רעה. בהצלחה שבת נעימה

תודה מיכל על התשובה מקווה שאת צודקת,פשוט אני מודאגת שאני לא מקדישה לה מספיק זמן כי אין לי אותו,אני חושבת שאם אני הייתי איתה כל יום אחרי הגן הכל היה אחרת..................אולי זו סתם השלייה ואיגויסטיות מצידי,לא יודעת. העברנו ביחד אני היא ובעלי שבת,ניסינו לדבר בשקט(לא תמיד יוצא לי,אני בן אדם רגוע,אבל מהר מתעצבנת וצועקת לפעמים)טיילנו,שיחקנו-בקיצור היה כייף והילדה הייתה רגועה!אחרי זה תגידי שרגעי הכעס באים סתם????לא נראה אני חושבת לכל דבר יש סיבה,אבל זה החיים,מה לעשות,צריך גם ללמוד ולעבוד(על חשבון זמן הילדים). :-)))))