דיעה מקצועית

אני גרושה ללא ילדים, נמצאת בקשר זוגי כשנה עם גרוש + ילד בן 11. הילד במשמורת האם , מגיע אלינו באמצע שבוע וכן בסופ"ש. במפגשים עמו הילד נוהג לומר דברים כמו "הייתי רוצה לראות אותך קופצת מקומה 10", { אנו גרים בבניין רב קומות} כאשר הוא יודע שאני ואביו נוסעים לסופ"ש הוא אומר כי היה רוצה שאני אשאר בבית ושניהם יסעו, ושאר אמירות שאינני יודעת כיצד להגיב להן באותו הרגע. כמו כן, הילד מקשיב ונענה לכל מה שאביו אומר , ואני נדרשת לבקש כל דבר מס' פעמים. בנוסף, כאשר הילד מבין שישנם דברים שמפריעים לי - הוא חוזר ועושה אותם. מה דעתך?

למה שלא תדברי על זה עם החבר שלך? כי אם הילד מטריד אותך החבר שלך צריך להיות בצד שלך. אם הילד מתחיל להתייחס לא יפה אז את לא חייבת ליצור איתו קשר עין ורק תחשבי איזה מין טמבל הילד שמדבר לאוויר. אם הוא מתעסק בחפצים שלך יש לך זכות להרחיק ממנו את החפצים או את החפצים ממנו. בקשר לביטוי סוף שבוע גם כן צריך לא להתייחס או להגיב בשנינות כמו "אבל אתה רואה, רק ילדים גדולים יכולים לתת דעה בעסק" להתייחס צריך רק כשהוא מסוגל לדבר כמו ילד גדול על הבעיות שלו

תודה סו על ההתייחסות. החבר שלי טוען כי זה בנו ואי אפשר לשנותו ביום אחד, והוא לא רוצה לתת לו תחושה שמעירים לו כל הזמן... הוא נותן לילד את התחושה{להערכתי} שהוא בצד שלו. אני לא הייתי רוצה שיהיו צדדים - ועם זה יש לי קושי. אך אם כבר יש צדדים אני מעדיפה שהוא יהיה בצד שלי... כמובן. מפריע לי שאין לי גיבוי מלא מהחבר בכל מה שקשור להתנהגות בנו אלא להיפך, הוא אינו מסוגל להעיר לו, או לתמוך בדברי בצורה עיקבית . כך הילד ממשיך עם דבריו ומעשיו ואני חשה תסכול רב . פשוט לא נעים לי להיות בחברתם.