מדברת עם כולם על הכל

שלום רב לבן שלי יש חברה£5£ (שניהם בני 4 עוד חודש). אותה הילדה מספרת לכולם הההכל!!! אם זה שיפשוף בפות-היא תספר לגננת,לי,לילדים בסביבה. אם זה צריך פיפי-כל הכיתה צריכה לדעת. אם מישהו מההורים מגיע לכיתה-היא תבוא ותספר איזה בגדים יש לה חדשים ולאו דווקא אליה .מה היא תעשה בערב,לאן תלך מחר וכו. לאמא שלה זה מאוד מפריע-איך ללמד אותה לא לשתף את כל העולם מבלי שתסגר לגמרי גם בפני הקרובים? אצלי עם הבן שלי זה בדיוק הפוך - הוא לא מספר שום דבר אפילו לנו להורים:מה עשיתם בגן?-לא יודע מה אכלתם,עם מי שיחקת?-לא יודע. מה עושים איתו? תודה על התגובות מראש.

אילנה יקרה, "דילגתי" על שאלתך מכיוון שרציתי להקדיש לקושי שהעלית מחשבה רבה. קראתי את הודעתך מספר פעמים ביומיים האחרונים וחשבתי על הדברים. ולענייננו: את מתארת שני מצבים מאד קיצוניים שבקצה האחד הילדה ש"מקיאה" הכל החוצה ובקצה האחר בנך ששומר הכל בבטן. לאמא של אותה ילדה אני ממליץ שהיא והסביבה יפסיקו לשתף עם הילדה פעולה. ייתכן שלמרות תחושת אי הנעימות שמתעוררת אצל שמי ששומע את תאוריה של הילדה ממשיכים להקשיב לה - זאת מתוך מבוכה. האם אמה או הגננת אומרות לה שזה לא נעים לילדים/לדודים וכו' לשמוע והן דורשות שהיא תפסיק ואם היא רוצה לספר אז רק להן? בנוגע לבנך, אני מציע שתשלבי משחק כדי לגרות אותו לשתף ולעשות כיף מהעניין. לדוגמא: להניח על השולחן סוכריות בצבעים שונים. כל צבע מסמן נושא אחר (כחול - סיפור על הגן/עבודה; ירוק - סיפור על חברים וכו'). את לוקחת סוכריה כחולה ומספרת לו מקרה שקרה לך בעבודה. עכשיו הוא בוחר סוכריה וחייב לספר משהו שקשור לנושא אותו הצבע מייצג. אפשרות נוספת: בסוף היום תשבו כל חברי המשפחה וכל אחד מספר משהו נחמד שקרה לו ומשהו פחות נחמד. המטרה במשחקים היא גם לעשות כיף וגם שאתם כהורים תהוו עבורו מודל לשיתוף. מקווה שזה יעזור, בהצלחה זיו