אנו רבות כל הזמן....

אני אמא לבת 7. לפני כארבע שנים התגרשתי. עד היום לא הצלחתי מסיבות שונות לבנות תא משפחתי מלא חדש. מותרדת מאוד לאחרונה מהתנהגותה של ילדה, היא פשוט "מצפצפת עלי". אינה מקשיבה, אינה מתנהגת בכבוד אלי, אין יום שאנו לא רבות. מאוד מלחיץ אותי מצב הזה, אינני מבינה מה חסר לה, איפה טעיתי. ויטרתי על הכל מה שקשור אליולחיים שלי לטובתה, אך כעת מרגישה רע מאוד ולא מבינה במה טעיתי. מבקשת עזרתכם

אמא יקרה, הכינוי שבחרת לעצמך - "אמא" - מסמל בצורה הטובה ביותר את הקושי ממנו את ובתך סובלות. את כותבת שעבור בתך ויתרת על חייך. זו אחת הטעויות הנפוצות ביותר אצל הורים שהתגרשו ובייחוד אצל אמהות. הרצון לפצות את הילדה על ה"עוול האיום שגרמתי לה". בהחלטה זו את מעבירה מסר לילדה שמאד קל לוותר עלייך, הרי את עושה זאת כל הזמן. את מוותרת על עצמך כאדם בוגר, בעלת רצונות, בעלת חיים אישיים, בעלת שאיפות. הילדה מבינה את המסר ובעצם פועלת על פיו - היא מוותרת עלייך. מדוע שהיא תתנהג אלייך בכבוד כאשר את לא מכבדת את עצמך?! לכבד את עצמך פירושו לזכור את עצמך ולהתחשב בעצמך. בנוסף, אני לא מופתע שלא הצלחת למצוא זוגיות, מאד קשה למצוא זוגיות בתור "אמא" בלבד. תוכלי למצוא זוגיות מתוך מקום שבו את אישה שהיא גם (ודגש על ה"גם") אמא. נראה לי שהאימהות תופסת את כל עולמך הפנימי ולא מותירה מקום לשום צד אחר באישיותך. בתך תתחיל "לראות אותך" כשתתחילי לראות את עצמך. אין זה אומר שאת צריכה להתעלם ממנה אלא להתחיל להתחשב בעצמך. מתי בפעם האחרונה אמרת לה "עכשיו אני עושה בשביל עצמי.."? בנוסף, מצרף קישור למאמר אודות הצבת גבולות שגם הוא יוכל לסייע לך: http://www.zivsoffer.co.il/article/setting_limits.htm בהצלחה, זיו