בעיית פרידה מאמא

כתבתי בעבר, על בעיית הפרידה של בתי בת 5, ממני... כתבתי על בעיה של פרידה ממני והליכה לקייטנה, כתבת לי תשובה שאולי בגלל שיש גננת וילדים לא מוכרים אז קשה לה, קיבלתי זאת ואף הוצאתי אותה משלב ב' של הקייטנה (במהלך הקייטנה). עכשיו היא חזרה לשנה שלישית ואחרונה בגן שהיא מכירה וגננות מוכרות, אומנם יש ילדים קטנים חדשים, אבל בכל זאת הפרידה קשה לה יותר מכל אחד אחר בגן. אני לא מוצאת סיבה (שינוי כלשהו) שיכול לגרום לשינוי ולקושי שלה בפרידה ממני. אני חייבת הצעה ועזרה מה לעשות, אולי מישהו אחר צריך להביא אותה לגן? מה לעשות? לכעוס? לדבר איתה, בצורה מסויימת (דיברתי והסברתי, שהיא ואחיה צריכים ללכת לגן, ואמא ואבא הולכים לעבודה, ובסוף היום נפגשים)... לעזרתך הודה.

דידי שלום, הדבר בכי חשוב הוא לא לכעוס עליה. קשה לה והיא לא עושה שום דבר "רע" לכן אין טעם לכעוס. עלו בי מספר שאלות למקרא דברייך: איך את מרגישה עם הפרידה ממנה? האם גם לך קשה? האם בתך ממשיכה לבכות לאחר שאת הולכת? ואם כן, לכמה זמן? איך היא מתפקדת בשאר היום? לעיתים קרובות ילדים מרגישים קושי בפרידה. זהו קושי טבעי שעובר ברובו עם הגיל. הקושי שהם חווים מגביר את הקושי של ההורה וזה מזין מחדש את הקושי של הילד. כל למעשה נוצר היזון (מהמילה "הזנה") הדדי של הקושי. לעיתים קרובות, עקב הקושי ההדדי, הפרידות בבקרים נמשכות זמן רב 15, 20, 30 דקות ואף יותר. מתיחה זו של הפרידה גם כן מגבירה את הקושי כי לאורך כל פרק זמן הפרידה הילד "על הקצה" כי עוד רגע אמא תלך. אני ממליץ להכין את הילדה כ- 30 שעה לפני ההליכה לגן: "אנחנו הולכות לגן ביחד אבל שאמא הולכת לעבודה ונפרד יפה בחיוך וחיבוק". בגן תעשו פרידה קצרה של לא יותר מ- 10 דקות: אתן מגיעות לגן, משחקות קצת, מתחבקות ואת הולכת - קצר ולעניין.