לא ממש אמא..

שלום רב, אני מדריכה בפנימייה לנערות במצוקה. המבנה של הפנימייה הוא משפחתי, כלומר- זוג נשוי שהם מדרייכם, ומדריכת עזר (אני). אז אמנם אני לא ממש אמא, אבל זה היה נראה לי המקום הכי מתאים להפנות את השאלות שלי, אשמח אם תוכלי לענות לי... יש נערה, שמשדרת כלפי המון אהדה ואהבה, במיוחד כשהמדריכים כועסים אליה. כשהיא נמצאת עם קבוצה של חברות אני יודעת שהיא צוחקת עליי,ובאופן כללי זו נערה שקשה מאד להאמין לה. מבחינת משמעת אני מציבה לה גבולות איפה שצריך,ואז או שהיא מבצעת בחיוך של 'אנחנו חברות', או שהיא מתעלמת ואומרת לי לא להתלהב עליה (בלשון עדינה). מקרה שקרה לדוג'- היא לא ראתה אותי כל היום, אז היא רצה אלי בחיבוקים ונשיקות, ובינתיים חברות שלה עמדו מאחוריה וצחקו. יש לציין שזו נערה מורכבת, שרב הזמן נמצאת ברחוב, ויש לה דפוסים עברייניים משהו. השאלה שלי- האם לאמת אותה על כך שהיא לועגת לי, ולפתוח דיון קשה לי ולה, או להניח לזה, וכשמתעוררים מקרים, להעיר לה משמעתית באותו מקום? תודה רבה ויישר כח!

א' יקרה, ההודעה שלך נוגעת ללב. יש לי הרגשה מההודעה שלך שאותה נערה היא מעבר למודרכת עבורך... יכול להיות ?. מכיון שלא מדובר במצב רגיל אלא בנערה שסביר להניח שיש לה "עבר עשיר" והטיפול בה הוא טיפול מורכב ביותר אני חושבת שהדבר הנכון ביותר הוא להתייעץ עם איש מקצוע המכיר אותה (לדוג' העו"ס שלה) ולהתלבט ביחד איתו מה נכון לעשות במצב כזה. עם זאת,מנסיוני עם נערים ונערות בעלי דפוסים עבריינים,הם מעריכים מאוד כשהאדם שעומד מולם "שם את הקלפים על השולחן","מדבר דוגרי". הרבה פעמים הם מגיעים למצבי עימות כדי לבדוק עד כמה הצד השני מוכן לקבל אותם גם עם החלקים הקשים שלהם,עד כמה את מוכנה לראות בה משהו שהוא מעבר ל - נערה במצוקה בעלת דפוסים עבריינים (כמו שהיא רגילה שהסביבה מתייגת אותה),עד כמה "תילחמי" עליה. ע"פ הקרטריונים האלה את בעצם נמדדת בעיניה. גם אם תבחרי להתעמת איתה (אני מעדיפה את המילה לשוחח איתה) כדאי שתתכנני מה חשוב לך להעביר. אפשר בהחלט לשוחח לא כהאשמה אלא שאת תביאי את הצד שלך ותשקפי לה איך את מרגישה כשהיא צוחקת עלייך (אני בטוחה שנערה כזאת יודעת עד כמה זה לא נעים כשהסביבה צוחקת.עם זאת לא כדאי להגיד לה את זה). שיהיה בהצלחה ואשמח אם תספרי על ההמשך, מור.