דמיון

מור שלום, יש לנו ילד מקסים בן 3.5 וילדה בת שנה . לפני מס' חודשים החל הילד להתחיל לדמיין דברים תוך סיפורים דוגמת הג'ירפות והפילים המסופרים גם בפורום זהץ לאחרונה הוא החל לאמץ לו חבר דמיוני ("נוני") והוא מביא אותו לכל מקום שאנחנו נמצאים. כיצד יש להתייחס לזה האם לשתף איתו פעולה? ( כמו למשל:"אבא, תביא צלחת גם לנוני" או "אבא, חכה, נוני עוד לא נכנס לאוט"9 האם ל"החזיר" אותו למציאות? אני דוגל יותר בשיתוף פעולה מלא עםהילד בעוד אשתי חושבת שיש להעמיד אותו על טעותו, איננו יודעים כיצד לנהוג. הנושא הלך והפריע לנו יותר כאשר ביממה האחרונה הוא החל לגדל תינוקת דמיונית ( למרות שיש לו אחות קטנה) ואנחנו באמת נמצאים במצב של אי ידיעה כיצד נכון להתנהג עם הילד בעניין זה. תודה מראש על העזרה.

עופר שלום, לקח לי זמן לענות כי חשבתי רבות על שאלתך. אתה כותב שהילד מדמיין האם הוא מודע לכך שזה דימיון ולא מציאות? לילדים, בעיקר בגילאים הצעירים (לצערי זה עובר עם הגיל) יש דמיון מפותח מאד והם יכולים לחוות דימיון כאילו זו הייתה מציאות. לדוגמא, כאשר הם מפחדים ממפלצות בחושך או כאשר הם משחקים זה עם זה. אם תסתכלו על ילדים בגינה תראו שרוב המשחקים מבוססים על דימיון: הם מדמיינים שהם אבירים, נסיכות, לוחמים וכו' (הבן שלי מדמיין שהוא כריש). אין בכך כל רע, להיפך, זהו שלב חשוב בהתפתחות התקינה. אני לא הייתי מעמיד את הילד על "טעותו" כי הוא לא טועה - נוני באמת נמצא שם. אנחנו, המבוגרים, איבדנו את היכולת לראות אותו. התיאורתיקן שדיבר על המשחק הסימבולי הוא וויניקוט - אני ממליץ בחום לקרוא, זה יכול לתת לכם רקע על הגיל בו הילד נמצא. זיו - אבא ועובד סוציאלי