נועה "מרביצה" לי - בת שנתיים...

בת שנתיים וחודש - ילדה מלאך במלוא מובן המילה... לפי הספר בדיוק - כאילו קראה אותו עכשיו היא בתקופה של הדובון לא לא - לא בא לי לא רוצה לא חייבת...אני לבד, זה שלי... כל זה יפה וטוב. בימים האחרונים היא באה אלי עם מבט ממזרי ומרביצה לי . בהתחלה לא התייחסתי אח"כ אמרתי שאני עצובה, הסטתי את היד המכה - את כל השיטות ניסיתי אפילו הרמתי את הקול - לא ממש...פעם ראשונה בחיים עליה (וגם בכיתי בגלל זה אח"כ...) - הכל מצחיק אותה... היום אמרתי לה שאני הולכת למטבח לבד והיא נשארת בסלון כי אני לא רוצה שהיא תבוא איתי והיא ממש בכתה אז הסברתי תלה שאני אוהבת אותה אבל לא מוכנה שתרביץ לי ביקשה סליחה ...נשיקות... היום היינו בפארק ושוב - הרביצה - הלכתי (לשירותים - אבל כאילו הלכתי ממנה )נשארה עם בעלי אבל בכתה מאוד וביקשה סליחה ואמרתי לה שעוד פעם אנחנו הולכים הבייתה כי זה לא נעים לי - ובאמת הלכנו... מה עושים?

הרבצה בגיל הזה היא מאד שכיחה, הילדים מתנסים בסוג תקשורת זה. גם בגן הם "הולכים מכות". את עושה מה שצריך לעשות, אבל אם את הולכת כלומר את בעונש, את נמנעת ממנה. היא זו שמרביצה ולכן היא זו שצריכה לשאת בתוצאות התנהגותה. לכן, אני ממליץ שלא את תלכי למטבח או לשירותים אלא שימי אותה בעונש בחדר שלה לדקה עד 3 דק'. כאשר את מכניסה אותה לחדר, להסביר לה למה את עושה זאת ולומר לה לכמה זמן העונש. לא לוותר לה גם היא בוכה. כהזמן נגמר והיא יוצאת לשוחח איתה על זה ולהעביר את המסר שאת מעבירה גם עכשיו: זה לא נעים, את כועסת על ההתנהגות שלה ואת לא מקבלת את ההתנהגות. שימי דגש על ההתנהגות ולא עליה "אני לא מקבלת את ההתנהגות שלך" "ההתנהגות שלך לא נעימה לי" וכו'. קחי בחשבון שזה יכול לקחת זמן (כמה חודשים) עד שהיא תפסיק להרביץ. בהצלחה, זיו עובד סוציאלי ואבא

תודה גם לי זה עזר מאוד עוד אמא עם מקרה דומה בדיוק

עינת שלום, אני שמח שהצלחת להתגבר על בעיית ההרבצה. מצ"ב קישור למאמר שכתבתי בנושא הצבת גבולות. אולי תוכלי להסתייע בו (פרסמתי כאן את הקישור בהודעות קודמות). בברכה, זיו http://www.zivsoffer.co.il/article/setting_limits.htm