שלום לכולם...

הדילמה שלי היא מערכתית,ובקצרה,האם זה הגיוני שאמא תתערב בחיים של בניה בצורה קבוע,כמו להתלונן על טיב בנות הזוג ,לשליך פחדים מודחקים שלה על בניה...והאם אמא שלא מוכנה לקבל את העובדה שהיא כבר לא צריכה להיות מעורבת בצורה מלאה בחיי בניה,יכולה בכלל לקבל את זה???

לילה טוב, לפני שאתייחס לפרטים עצמם, אני רוצה שנסכים על בסיס אחד - אמא שלך גם אם היא טועה, מפריעה ופוגעת , אינה מנסה לעשות לך רע. היא דואגת, בצדק או לא ובמחשבה והתפיסה שלה היא פועלת לטובתך. מדבריך הבנתי כי המחלוקת המרכזית כעת נוגעת לבת זוגך? או בכלל לבנות עמן אתה יוצא? ספר קצת מה הבעייה של אמא? מדוע לדעתך, היא אינה מאפשרת לך לקחת אחרית ולשאת בתוצאות? בן כמה אתה? אתה שואל אם אמא יכולה לקבל? בלי להכיר אותך או את אמא אומר לך , שזו משימה קשה. עם זאת ניתן וחשוב לנסות. לא באופן תקיף, לא בצעקות ומריבות, אלא מתוך יצירת דו שיח בו כל צד מנסה להבין מעט את התנהגותו של האחר, ומציאת שביל בו תוכלו לחיות. זו אינה משימה קלה, אך לדעתי הבלתי קובעת, אפשרית. חשוב!!! - אל תכעס... בברכה אלמוג

בן שלום, תשובתי לשאלתך אם זה "הגיוני", היא כן, זה הגיוני מאוד. למעשה השלכות הן דבר המתרחש כל הזמן בין אנשים, ולאו דווקא בין הורים וילדים, אך הקשר הורה-ילד מוסיף לכך טעינות רגשית רבה (תוכל לקרוא על כך גם בספר המצויין, אם כי מעט מסורבל, "תסריטים נרקיסיסטיים של ההורות" של מנזנו, אספסה וזילקה). אני מסכימה עם אלמוג שיתכן שינוי, אך הדבר עשוי להיות מושפע הן מהמוכנות והיכולת של האם לוותר על עמדתה או לרככה, והן על יכולתם של הבן או הבת לבטא את הנפרדות שלהם עצמם מן האם (על רגשותיה, עמדותיה, אמונותיה וכו') ואת עצמאותם, ויתכן שכאן עיקר התהליך. בהנחה שלא מדובר בשאלה תאורטית, אני מאחלת לך הצלחה רבה! אור-לי