לא ענית לי, דחוף!!!

בתי כמעט בת 5, בוגרת מאוד לגילה. קשה לה להפרד ממני, כרגע היא הולכת לקייטנה (עוד מחזור) וכשאני נפרדת ממנה בבוקר, קשה לה והיא מבקשת עוד ועוד שאשאר איתה. אני נשארת עוד קצת, וזה בד"כ בסדר. (אח"כ אמרו לי שהיא בכתה בקייטנה, שהיא רוצה את אמא). היום, היא פשוט לא נתנה לי ללכת, ובכתה ובכתה, וכל מה שניסיתי להגיד ולעשות לא עזר, בחיבוקים ונישוקים, ואח"כ ביותר אסרטיביות. בסופו של דבר השארתי אותה בוכה והגננת החזיקה אותה שלא תרוץ אחרי. אני רוצה להדגיש, שהגננות של הקייטנה חדשות לה. הילדים שהיא מכירה הם מעטים. אולי עדיף להשאיר אותה אצל סבתא וסבא (למרות שקשה להם) וכך לא לגרום לה ולי לעוד קשיים כאלה בבוקר. היא ילדה שבאמת לא דורשת הרבה, ואני לא רגילה ממנה לכזאת תגובה, ולרגשנות כזאת ובכינות (לא שזה רע להחצין רגשות אבל היא לא ילדה מחצינה). מה דעתך בעניין, מה עליי לעשות? בהמשך לעניין, אני רוצה להוסיף שכרגע היא נשארת אצל ההורים שלי, ולא הולכת לקייטנה (החלטנו שלא חייבים בכוח, משהו שהיא אמורה ליהנות בו). היום גם היתה לה בעיית פרידה ממני, ואבא שלי היה צריך לקחת אותה בכוח. תעזרי לי, תודה

דידי היקרה, האם ניסית לדבר עם בתך? לברר איתה מדוע כ"כ קשה לה? אני מבין מדברייך שהקושי החל רק כשהחלה הקייטנה. איך היו הפרידות קודם לכן? האם היו שינויים נוספים בתקופה האחרונה - במשפחה, בסביבה? אשמח אם תפרטי מעט יותר. בברכה, זיו סופר - אבא ועובד סוציאלי