ילדה חרדתית

אור-לי שלום רב, יש לנו ילד ב- 4 וילדה בת 6. בתנו היא ילדה חכמה, חברותית, טובה, יפה ומאוד מוכשרת - בכל מסגרת שהיא נמצאת אוהבים אותה ומשבחים אותה, כך גם הורים של חברותיה שמאוד אוהבים את נוכחותה בביתם. היא תמיד עוזרת ומטפלת ודואגת... אז איפה הבעיה ?! הילדה חרדתית מאוד ומוטרדת מאוד משאלות גדולות וכבדות משקל כמו מוות, אלימות, מלחמות, כמו כל הילדים בני גילה, אבל מושפעת מאוד מהחרדות שלה וגם חולמת עליהן בלילות היא מפחדת להיות לבד במקומות סגורים ובודקת מספר פעמים שאנחנו אכן למטה כשהיא נכנסת למיטה כשהיא יוצאת מהאוטו לרגע לקחת משהו היא מבקשת להשאיר את הדלת פתוחה כדי שלא אברח לה היא זוכרת כל מיני קטעי משפטים ומילים ששמעה מאיתנו והופכת אותם לסיפורי אימה שמטרידים אותה מאוד הרבה דברים גורמים לה לבכות ולפעמים היא מתעוררת עם בכי (זה קורה בעיקר בבית) אם מעירים לה על משהוא שעשתה היא מיד נכנסת להתגוננת ומתחילה לבכות שאנחנו בטח לא אוהבים אותה יותר ומתחילה לכעוס על עצמה (למרות הסברינו כי אנו מעירים לה בגלל שאנחנו אוהבים אותה ורוצים שתלמד וכי אנו אוהבים אותה בכל מצב אבל מותר לנו ג לא להיות רוצים מחלק מהברים שהיא עושה. אנחנו גם מסבירים לה שלעשות שטויות זה חלק מהתפקיד שלה כילדה בריאה ולהעיר זה חלק מתפקידנו כהורים אחראים). חשוב לציין שאנחנו משפחה מאוד חמה, אנחנו מבלים הרבה שעת ביחד כולנו וחיבוקים נישוקים, מילות עידוד ואהבה הנם חלק בלתי נפרד מהתפריט היומי שלנו אני חוששת לילדה כיוון שגם אני הייתי ילדה כזו וגדלתי להיות אשה חרדתית שקשה לה ליהנות (אני עובדת על זה קשות מול הלדים) ואני גם יודעת כמה היא סובלת (היא גם אומרת שהיא לא נהנית מזה שהיא בוכה כל הזמן אבל לא מצליחה להסביר את עצמה למה היא בוכה) נראה לי שאנחנו צריכים עזרה באיך להתמודד אתה או לחילופין שהיא צריכה אוזן קשבת כדי שתוכל להיפתח ולפתור את הבעיה מהשורש כרגע ולא כמוני רק בגיל 30 מה דעתך או שאולי היא פשוט מתנהגת לפי גילה ואני מגזימה בלחץ שלי שלא תהיה כמוני? תודה גדולה על ההקשבה

היי רוני, את מעידה כי היית ילדה חרדתית וכי את עצמך סובלת כיום מחרדות. חרדות אלה יכולות אמנם להשפיע על הפרשנות שלך את חומרת מצבה של בתך (ומעניין איך רואים אותה אנשים קרובים שהם פחות חרדתיים) ומאידך יתכן גם מצב בו בתך הזדהתה עמך ופיתחה אישיות חששנית. המודעות שלך להיותך חרדה ולהשפעה אפשרית של כך על בתך היא חשובה מאין כמוה. את כותבת שאת עובדת קשות מול הילדים בענין החרדה והקושי להנות. אשמח לשמוע באיזה אופן, שכן כאן אולי טמון המפתח לשינוי (או אחד ה"מפתחות"). אני מחכה לתשובתך על מנת להמשיך לחשוב על כיוון ההתערבות הרצוי. אור-לי

אור-לי תודה על התשובה המהירה, לגבי דרך ההתמודדות שלי כלפי הילדים. לפני כשנתיים וחצי התחלתי בטיפול פסיכולוגי שלווה ברסיטל, כיום אני לא נפגשת יותר עם הפסיכולוגית אבל ממשיכה עם הרסיטל. הכדורים עוזרים לי מאוד והופכים אותי ליותר פתוחה וחברותית וכלפי חוץ גם להרבה יותר שמחה ופחות חרדתית. החרדות שלי מתבטאות בעיקר בלילה בסיוטים בלתי נגמרים (כבר מעל ל- 30 שנה)ואחריהם עיפות בלתי נגמרת ביום. דווקא בנוגע לילדים אני יחסית רגועה ושלווה לא נלחצת מנפילות, ומכות, חום וכד'.., ולא היסטרית מכל דבר (ולצערי עברנו רבות, ועדיין עוברים, מבחינה בריאותית עם הבן הקטן שלנו) ברמה כזו שכל מי שמכיר אותי טוב מופתע מההתנהלות הרגועה שלי אתם. אני דואגת לצחוק, לרקוד, לשיר ולהשתולל אתם וכל הזמן, אולי באופן קיצוני, לנשק, לחבק, ולספר להם כמה שהם טובים ומקסימים ומוכשרים (מה שלי לא היה מעולם). גם אנשים מסביבי חושבים שהילדה צריכה סוג כלשהוא של עזרה שיעזור לה להתמודד עכשיו ולא כמוני בגיל 30. חשוב לי להדגיש שאני לא רואה בה ילדה בעיתית או חריגה, פשוט נראה לי שהיא או אנחנו צריכים סיוע כלשהוא לאתר את הבעיה ולעקור את שורשיה לפני שהם נהיים לעץ עבות. אפשר כמובן לכתוב בנושא עוד שורות רבות, מקווה שנתתי לך קצת יותר מידע ושתוכלי לייעץ לי איך להתקדם מפה, למי לפנות, האם לפנות, איך לפנות והאם זה צריך להיות עבורינו, עבורה או עבור כולנו תודה גדולה וסוף שבוע נעים