אלימות ואגרסיביות ,

שלום רב, בני בן ה 4.5 הוא מנישואים ראשונים (נולד למציאות של הורים גרושים הוא היה בן חצי שנה כשהיתגרשנו) היום נשאתי בשנית יש לי ילדה בת שנה ובהריון חודש רביעי. ב 3 החודשים האחרונים הוא מתנהג בצורה שלא אופיינית לו הוא צועק וזורק כל דבר שבר את המיקרוגל, זורק כל מה שמגיע לידיו , מאיים כי יחליף אותי, שאינו זקוק לי , כל דבר שאני מבקשת ממנו אם זה להיתקלח או לאסוף את המשחקים או סתם לעשות משהו יחד הוא ישר מגיב "אני דואג לעצמי ואני מחליט על עצמי. הוא דוחף את הילדה , הוא בועט בי ומרביץ לי. גם בבוקר שאני נפרדת ממנו הוא לא מתייחס אליי הוא כל הזמן כועס כל הזמן .הוא הררטיב בללות , גם בזמן ארוחות הערב המשותפות של כולנו , הוא יושב תוך כדי אוכל ועושה פיפי בכיסא , יש לציין שבשבוע האחרון יש ירידה בהרטבת לילה , אגב כשהוא אצל אביו הוא לא מרטיב. אני באמת ניסיתי הכל, לא היתייחסתי לפיפי או למילים שלו ניסיתי להיתעלם ולא לתת לזה טון , ברור לי שיש פה צורך בצומת לב אחרת אבל איני יודעת מה , אני מעסיקה אותו בכל , הוא אוהב לבשל אני אופה איתו , מבשלת איתו , והוא נהנה מזה אך כשזה מסתיים הוא מתחיל לתרוק דלתות , לדפוק עם הרגליים בארונות צועק , נוהם כמו אריה, חושף שיניים. הוא מקבל המון אהבה התייחסות אני התחלתי להיות עימו פעם בשבוע לבד רק אני והוא , היה שינוי קל אבל לא מאבר לכך. כל מה שאני אומרת או מבקשת (אם זה לא לעלות על השולחונות כי הוא יפול או לא לשבור או לא להרביץ הוא עושה את ההפך ומדבר מאוד לא יפה ומאוד אלים , בגן יש לציין שהוא אינו כך הוא מאד רגיש ולא הרים יד על ילד, גם היום אם ילד ירביץ לו הוא לא יחזיר, . היחסים של בעלי עימו טובים יותר , הוא מקשיב לו כאשר הוא אומר לו לעשות משהו הוא מגיב בעצבנות ונוהם אבל בסוף הוא עושה .(הילד) אגב הוא מתייחס מאוד לתחרותיות כל הזמן הוא מדבר על מי יגיע ראשון לעשות משהוא או מי גדול יותר. לעיתים קרובות הוא אוהב להיות לבד בחדר שלו ותעסק עם החיות שלו (מגיל קטן הוא אוהב חיות ים בעיקר כריש - זו החיה הכי אהובה עליו ) כשאני מנסה לתקשר עימו כמו למשל לעשות משהו יחד אם בא לו כמובן הוא לא עונה לי לא מתחייס אליי, לעיתים אף מתעצבן . תארתי את הרגעים הפחות טובים שלי , אני מפחדת שאיחרתי את המועד , הוא גדול עם רצונות משלו ודעה משלו אני מאוד מכבדת זאת אך יש גבולות שאותן הוא חייב להבין , ואני לא יודעת מה לעשות, אודה לכם על תשובה מהירה, (היינו אצל מנחת הורים אבל זה לא עזר ).

שלום לך, ראשית, אני לא חושבת שאיחרת את המועד. בנך עדיין צעיר מאוד וניתן לעשות הרבה שינויים. את עצמך מתארת שכאשר עשית שינוי מסוים (הקדשת זמן לפעילות של שניכם בלבד) תגובתו הייתה חיובית. את מספרת שהתנהגותו של בנך שונה לגמרי בגן ועם אביו. ניתן להניח אם כן, שקורה ביניכם משהו שמאפשר או מזמין את ההתנהגות הזו שלו. השערתי היא שמדובר בהולדת אחותו הקטנה ובהיותך בהריון. יש סמיכות בזמנים בין כניסתך להיריון ובין תחילת התנהגותו הרגרסיבית, וגם אם דבר ההיריון לא נאמר מייד, יש להניח שבנך "קלט" את ה"סכנה" המתקרבת. אני חושבת שכשבנך אומר לך שהוא יחליף אותך, הוא בעצם מביע את חששותיו שאת היא זו שתחליף אותו (בתינוק/ת). באומרו שהוא אינו זקוק לך הוא מספר בעצם עד כמה הוא זקוק לך, אך הוא שומר על עצמו, כיוון שהוא חושש שלמרות נזקקותו - הוא עלול לאבד את מה שאת נותנת לו לטובת תינוק/ת נוסף/ת. נראה שבעיסוק שלו בתחרות הוא בעצם מביע את הפחדים הללו ואת התחרות שלו עם אחותו הקטנה ועם התינוק/ת שטרם נולד/ה. ההרטבה וההתנגדות קשורים לזהות: ילדים מבקשים לחקות את אלה שהם אוהבים - ההורים, ולהעריץ את מה שההורים מעריצים (התינוק/ת). אי לכך חשוב שתמשיכי לתמוך בבנך במהלך התפתחותו, חשוב שתחזקי אותו על היותו באמת הגדול, זה שיכול לעשות כל מני דברים שאחותו הקטנה עדיין לא יכולה ושגם התינוק/ת לא ת/יוכל לעשות בשנים הראשונות. חשוב לנסות לא לתת לילד תחושה שהוא "רע", שכן הוא עומד בפני דבר בלתי שגרתי ומעורר חרדה. אני חושבת שהפעילות המשותפת שלכם יחד היא מבורכת וחשובה מאין כמוה. חשוב שתוכלי לאפשר לו לבטא את התחרות וניתן להתייחס לכך ישירות ולדבר על המקום שלו אצלך, על אהבתך אליו שהיא בלתי מוגבלת. היא קיימת לאחר הלידה הקודמת ותתקיים גם לאחר הלידה הבאה. אני מאמינה שככל שבנך יהיה רגוע יותר ובטוח יותר במקומו אצלך, כך גם תקטן התנגדותו. כל טוב ובהצלחה! אור-לי