לבכורים תמיד הכי קשה

שלום אני בת 18 ויש לי חבר לראשונה קרוב לחודשיים היינו ידידים טובים במשך 3 שנים ולפני חודשיים כאמור הפכנו לחברים במובן הרומנטי. הוא החבר הראשון הרציני שיש לי ישנתי אצלו כבר פעמיים בלי שאמא שלי תדע.. אבל אני רוצה להפסיק עם זה אני רוצה שהיא תדע ושהוא יבוא גם אלי לישון.. אני הבכורה ולא יודעת איך היא תקבל את זה .. היחסים שלי ושל אמי הם לא מאוד פתוחים וזורמים אבל חשוב לי לא לעשות דברים מאחורי גבה.. מה אני יכולה להגיד כדי שהיא תקבל את זה בצורה הכי טובה ותסכים ?

מאי שלום, במידה רבה את צודקת. הבכורים, במובנים רבים, "סוללים את הדרך" גם לאחיהם הצעירים יותר. יש לכך גם יתרונות, כיוון שבהיותך הבכורה, המקום שלך להשפיע על הנורמות במשפחה גדול יותר ויכול להתאים יותר לאישיותך מאשר לזו של אחייך. השאיפה שלך ליחסים גלויים ופתוחים יותר עם אמך היא מבורכת. על מנת שאוכל להשיב לך בצורה שתתאים יותר לקשר הייחודי בינך ובין אמך, אשמח אם תשתפי עוד: למה כוונתך ב"יחסים לא מאוד פתוחים וזורמים"? - מה זורם ומה לא זורם? (האם יש תחומים "זורמים" יותר, ואחרים שהם "זורמים" פחות?) האם אמך יודעת שיש לך חבר (למרות שאינה מודעת לעניין השינה המשותפת)? האם יש לך רמזים באשר לעמדותיה של אמך לגבי זוגיות צעירה, יחסי מין וכד'? מה מקומו של אביך בכל העניין? אשמח לשמוע עוד ולחשוב יחד מה עשוי להתאים ביותר במקרה זה. אור-לי