בטרם היותנו הורים

אחרי ניסיונות מרובים להביא ילדים אני בהיריון לראשונה בגיל 35 ובעלי גדול ממני ב- 9 שנים. מאוד מטרידה המחשבה של הגיל שלנו על היחס של הילדים שלנו אלינו בעתיד. יש לציין, שיש לנו ראש מאוד צעיר ולי יש ניסיון עשיר בחינוך ובגישה לילדים. אני מאוד רוצה משפחה גדולה וכל הזמן רואה את הגיל שלנו לרועץ. איך מתמודדים עם זה?

קודם כל בשעה טובה. הגיל אינו בהכרח קושי, להיפך, לרוב הוא מביא עימו בשלות פנימית שמאד תורמת להורות. עם הגיל החיים מקבלים פרופורציות מאוזנות יותר, יש יכולת טובה יותר להבדיל בין עיקר לתפל, ואין הרגשה שהיחמצת משהו בהפיכתך לאם (מה שקורה לעיתים בגילאים צעירים יותר). אני בטוח שהידע וניסיון החיים שלך ושל בן זוגך יתרמו לכם בגידול ילדיכם ויתרמו להעשיר את עולמם הרגשי באופן ישיר. בת זוגתי הייתה מעט מבוגרת ממך שהבאנו את בננו לעולם ואני רואה את התרומה הרבה של גילה לאימהותה. לפנייך עוד מספר שנים של פוריות ואני מאחל לך שתגשימי את משאלתך למשפחה גדולה. זיו

שלום לך, ראשית, מזל טוב על ההריון! אני מצטרפת לזיו בדבריו על יתרונותיה של הורות בגיל בשל יותר. כפי שאני רואה סביב, גיל 35 אינו חריג ללידה ראשונה [לפחות בת"א]. עיקר הבעיה היא בעיניי שאת "כל הזמן רואה את הגיל לרועץ" ולא מצליחה "להחזיק" את התחושה שלך באשר לייתרונותיו. כשאת חושבת על כך בצורה רציונלית, את מבחינה בניסיונך העשיר בחינוך ובגישה לילדים, אך רגשית - זה לא "מחלחל". יתכן שהנסיונות המרובים להכנס להריון עוררו תחושות שעניין הגיל "נגזר עליכם" וחרדות באשר להשפעת הנושא על ילדיכם. אני מאמינה שאם תוכלי לקבל את המצב כפי שהוא, גם ילדייך יוכלו לקבל אותו, מעבר לפערים שבאופן טבעי ילדים מרגישים בגיל מסויים שקיימים בינם לבין הוריהם. אור-לי