אלימות אצל ילדים

שלום למנהלת הפורם ולמשתתפים! ביתי בת שנה ותשעה חודשים, בת יחידה, ורבאלית מאוד (מתבטת יפה מאוד, ויוצרת משפטים שלמים, המונים אף 4 - מילים), קל לנו להבינה, לדוגמה: היא מספרת לנו כשכואב לה, ויודעת להצביע על מקום המכאוב. היא חברותית, צחקנית, וחיננית מאוד. היא מבלה בגן עד השעה אחת בגן, ישנה בבית, ומבלה את אחה"צ איתנו ההורים. הבעיה היא שהיא מרביצה לילדים אחרים ולנו ההורים. כמובן שהיא משתמשת באסטרטגיה זו כאשר משהו לא מוצא חן בעיניה. הדבר מציק לנו מאוד!!! חשוב לציין שאנו בית רגוע מאוד, לעולם לא הרמנו עליה יד, ובטח שלא למדה זאת בבית. אנו מרגישים נבוכים מאוד כאשר היא מרביצה לילדים אחרים בגינה, וגורמת להם לבכות. אני נוהגת להסביר לה שלא מרביצים, שזה לא נעים, מעליב ופוגע. אני מסבירה לה שצריך להתאפק לעתים, ולחכות בסבלונות. ייתכן שזה מופשט בשבילה (אף שהיא חוזרת אחרי "אסור להביץ", "אוי אוי אוי"). אני מוצאת עצמי חוזרת על זה לפחות עשר פעמים ביום, ואני מפחדת שזה מחטיא את המטרה. אנא מכם, נדבו לי מניסיונכם, והסבירו לי מה עושים! תודה מראש, דנה

דנה שלום, אני מפנה אותך לשאלה שנשאלה לאחרונה בנושא ואולי רלוונטית גם לך. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-65,xFT-30497,xFP-30497,m-Doctors,a-Forums.html וספציפית לשאלתך, אם את חוזרת על המסר "לפחות עשר פעמים ביום", משהו במסר לא עובר. אני לא יודעת באיזה טון את אוסרת על בתך להכות. יתכן שאין הלימה בין התוכן ל"מוסיקה" של הדברים ואז המסר אינו חד משמעי. אני מצטרפת להזמנתה של דנה את חברי הפורום להעלות רעיונות נוספים ולהעשיר אותנו מנסיונכם. אור-לי