פטירת סב

שלום לכם, לפני כשבועיים חמי נפטר, ומאז בתי בת שנתיים וחצי - ילדה נבונה ופיקחית, לא מפסיקה לדבר עליו, לשאול וזה לגיטימי. אני ובעלי משתדלים לענות לה בכנות אבל בתמציתיות. בימים האחרונים היא נכנסה לחרדה שגם אנו נעזוב אותה וזה מתבטא ביקיצות בלילות מתוך בכי, "נדבקת" אלינו ושואלת שוב ושוב אם גם אנחנו נעזוב אותה, מבקשת להירדם בקרבתנו ושנחזיק אותה ושנבטיח לה שלא נעזוב אותה וכו' זה מדאיג אותנו, ואני מבקשת עיצה איך לעזור להשתחרר מהפחדים הללו. תודה!!

מירב שלום, גם לדעתי תשובות כנות ותמציתיות הינן הדרך הטובה ביותר להתייחס לנושא המוות. אני אוהבת את הרעיון של פרנסואז דולטו, פסיכואנליטיקאית ורופאה, הכותבת בספרה "כשילד בא לעולם" שניתן לומר לילד "אנחנו נמות כשנסיים את חיינו", או "אל תדאגי, לא נמות לפני שנסיים את חיינו". זה נשמע מוזר, אבל זה אמיתי, ועשוי להרגיע את הילדה, שכן ילדים בגיל זה חיים בהווה. מקווה שעזרתי, למרות שמה לעשות - בנושא המוות לא ניתן לעזור הרבה.. אור-לי