לא רוצה ללכת לגן (מסגרת)

תודה על התייחסותך. בתי משתפת פעולה בגן (ערכתי כמה ביקורי פתע ) ואני לא מסתמכת רק על הדיווח מהגננת, גם שכנות שהילדים שלהם משתתפים בגן מדווחות לי מה קורה, מסתבר שאחרי שאני עוזבת אותה לאחר כ-5 דקות היא מפסיקה לבכות ועוברת לסדר היום. בתי רוצה שאחותי תשמור עליה אבל אני מעוניינת שהיא תהייה במסגרת ולא תשב בבית כל היום ותראה טלויזיה או תצייר, אני רוצה שתהייה בחברת ילדים וחשוב לציין שבתי בחרה את הקייטנה בגלל שכמה מחבריה נמצאים בה. בתי חוזרת הביתה עם עבודות יצירה מדהימות שדורשות המון זמן וסבלנות והיא גם מתגאה בהם ומשחקת בהם בבית בהמשך היום. בימי חמישי יש להם יום בריכה ובתי מסרבת ללכת (היא לא מפחדת כי בבית, בקאנטרי ואצל חברים היא מאוד אוהבת לעשות בריכה) ופה אני מוותרת לה ושולחת אותה לאחותי רק פעם בשבוע. בתי לא אוכלת בגן ( היא די קשה באוכל ) ולכן היא לוקחת גם ארוחת בוקר מהבית. במסגרות אחרות בתי מתנהגת בסדר גמור ויש לציין שגם בתחילת השנה היא עשתה את הבעיות האלה בגן אבל לאחר תקופה של כחודש זה עבר לה. אני ממש רוצה שהיא תהנה וקשה לי שבמקום להנות היא בוכה ולא רוצה ללכת. יש לי את האופציה שאחותי תשמור עליה האם כדאי להיכנע ולהוציא אותה מהקיטנה?

אתי שלום, מתאורייך נשמע שהקושי של בתך הוא לא עם המסגרת, אלא דווקא עם חוסר מסגרת. נשמע שהשגרה מסמנת עבור בתך את הגבול, והיציאה ממנה מערערת אותה באופן כלשהו. זאת בהנחה שאכן טוב לה בקייטנה, כפי שהתרשמת בביקורייך ועפ"י דיווחם של אחרים. אני שומעת את הקושי שלך להחליט אם בתך סובלת בקייטנה או "עושה הצגות". יתכן שבתך חשה בהתלבטות הזו ונכנסת בפרצה הזו של הגבול שאינו ברור גם מבחינתך. אני מסכימה אתך שחברת ילדים חשובה, אם כי מצריכה לפעמים התמודדות לא פשוטה, ויש לקחת זאת בחשבון בהחלטתך. תהה אשר תהה ההחלטה, על סמך תחושותייך ואמונותייך - יש לדבוק בה ולשדר לבתך נחישות ואמונה שלמה בדרכך. בהצלחה! אור-לי