מי צודק?

היינו בחגיגת סיום השנה של בני, שסיים בי"ס יסודי. לאחר הסיום , החלטנו ללכת לחגוג בבית קפה לאכול גלידה. בני ישב במושב מקדימה ליד אביו שנהג. אני בד"כ יושבת מאחור, כך נוח לי יותר ובני הגדול בן ה-14 יושב בד"כ מקדימה ליד אביו. לפני היציאה לבית הקפה, עברנו דרך הבית כדי לאסוף גם את בני הגדול שנישאר בבית. הודענו לו בטלפון, שיירד שבאנו לאסוף אותו לצאת לאכול גלידה. הוא ירד, וכשראה שבני השני הצעיר יותר , יושב מקדימה, (כאילו, במקום ה"קבוע" שלו), הוא מתוקפנות ובכעס, פתח את הדלת הקידמית וניסה להוציא בכח את הצעיר מהמקום "שלו", כדי שיפנה לו ויעבור לאחור. אמרתי לגדול , שעכשיו הצעיר יושב מקדימה, ואין לו שום בעלות על המקום ואחיו לא צריך לפנות לו, לאדון , את המקום. ועכשיו שיישב מאחור לידי. בכעס,,טרק את הדלת הקידמית ואמר ," אם כך אני לא בא וחזר הביתה". בעלי, רצה להתקשר אליו שבכל זאת יחזור והצעיר יפנה לו את המקום. לא הסכמתי, מיתוך מחשבה, שעל הבוגר ללמוד שהוא לא "מספר אחד" ושהוא שווה לשני, ועכשיו השני יושב במקום הקידמי, והוא מאחור. ללא ויכוח. אלא כעובדה. כמובן שכבר לא היה חשק לכל הנסיעה, אבל התעקשתי לא להחזיר את הבוגר לרכב. בעלי טוען שאני לא צודקת, שבשביל "שטות" לא שווה להרוס את הערב. אני טוענת שזאת לא שטות, אלא דרך חינוכית. מה דעתך? מי צודק?

אני חושבת שאת צודקת - הילד כבר גדול וצריך לדעת גם לוותר וגם לדעת שהוא לא "בעל המושב".!!! כל הכבוד לך שעמדת על שלך ובעלך בטח תמיד מוותר לגדול?זהו חלק מהבעיה שנוצרה עכשיו(לדעתי) בהצלחה

היי ענת, אני מוצאת את עצמי במצב לא נעים, בו אני מתבקשת "לבחור" בינך ובין בעלך. אני מניחה שיש דמיון בין העמדה הזו לבין הדילמה בפניה ניצבתם את ובעלך, שהיא במי מהילדים "לבחור", כלומר, מי זה שיקבל את מה שרצה. יש כמובן צדדים לכאן ולכאן, ותחושתי היא שאת מפקידה בידיי את ההתלבטות ששניכם הייתם שותפים לה. באופן כללי, כהורים, זכותכם וחובתכם לקבוע את הכללים ולהשאר איתנים גם לנוכח תוקפנות. אני מניחה שההתעקשות שלך נבעה בעיקר מהאופן בו בנך הבכור דרש את המקום (ונדמה לי שלא מדובר דווקא במקום ברכב, אלא יותר במקום שלו אצלכם), והשאלה שממנה יגזר אולי כיוון חינוכי היא עד כמה בנך הבכור מתנהג בד"כ כ"אדון" ואינו ער גם למקומו של אחיו בבית ואצלכם, או שההתנהגות המתוארת הייתה חריגה ונבעה כתוצאה מנגיעה במקום מאוד רגיש שלו. אור-לי