נכדתי בת ה-5

שלום רב, נכדתי בת 5. ילדה ערנית, סקרנית ומאוד עקשנית. אחותה בת 3 והקנאה ביניהן מאוד גדולה. המשפחה עברה שינויים רצופים מזה כ-3 שנים שכן היו בחו"ל עם כל הכרוך בזה וחזרו לפני 6 חודשים. לילדה מאוד קשה עם משמעת וגבולות לפחות בבית. בגן כאילו הדבר לא בא לידי ביטוי באופן בולט מלבד תקופות בהן מבעיה התנגדות להגיע לגן. היא מאוד אוהבת להתארח אצלי ודורשת להישאר מספר ימים (גם לישון) ובכל פעם שצריכה לחזור יש בכי והיסטריה ורוצה להישאר עוד. אני חושבת שאני לא צריכה לחנך אותה ולכן מותר לי לפנק אותה. האם אני צודקת? יש לנו גם שיחות בהן היא מספרת את החוויות שלה ואני מנסה לפרש את הרגשות שלה. האם אני צודקת גם כאן? הייתי רוצה למנוע את הפרידות הקשות בנינו. איך אני יכולה להשיג את זה? תודה על העזרה.

מטי שלום, נשמע שלנכדתך מאוד טוב איתך, ובכל זאת את מתלבטת לגבי התנהלותך עמה - האם "לחנך", האם "לפרש" את רגשותיה, כיצד להקל על הפרידה... באשר לשאלתך השנייה - אני מאמינה שתקשורת רגשית היא חשובה ומאפשרת, ואני מוצאת שילדים בד"כ מגיבים לה מאוד טוב. מתוך תגובותיה של נכדתך, תוכלי לחוש אם "קלעת" או לא. מתוך העובדה שהיא ממשיכה לספר ולשתף ניתן להניח כי אופי הקשר ביניכן מתאים לה. באשר לנושא החינוך והגבולות, קשה לי לקבוע "מה נכון". מחד, הילדה נמצאת רוב הזמן בביתה, כך שנטיית הלב היא לאפשר לה להנות אצלך ככל האפשר. מצד שני, את מציינת איזשהו קושי שלה בקבלת גבולות ומשמעת ויתכן שהתמודדות עם הקושי זה גם אצלך, ואולי דווקא אצלך, יכול לסייע. ובאשר לקושי בפרידה - הדבר די הגיוני וצפוי. הילדה איתך לבד במשך מספר ימים, ללא תחרות עם אחותה. את מפנקת אותה, מתייחסת לרגשותיה ונמנעת מ"לחנך" אותה. מה רע? :-) מה שכן, את משתמשת במילה "היסטריה" כשאת מתארת אותה באקט הפרידה, כך שאולי את מזהה משהו מוגזם, חורג מפרופורציות. יתכן שיש בהתנהגותה משהו מניפולטיבי, שמפעיל אותך. יתכן גם שאת מזדהה אתה ועם הקושי להיפרד - מה שהופך את זה לקשה יותר עבורך. אני מניחה שאם השערתי נכונה, ואם הדבר יעובד אצלך טוב יותר, את עצמך תמצאי את הפיתרון לפרידה קלה יותר. בהצלחה, ושתמשיכו להנות יחד! אור-לי