בכי ברחוב

שלום יש לי ילד בן 3.5 ותינוק בן 10 חד הנה המקרה יום שישי האחרון: ירדתי עם שניהם לגן שעשועים בשכונה והתראתי מראש - זה יהיה קצר כי תיכף אבא חוזר מביהכ הגענו, שיחקנו וקראתי לבני לחזור, סרב " רק עוד פעם אחת במגלשה" ..... ופה התחיל האקשן התקדמתי קצת עם העגלה והוא מאחור מצווה: תעצרי, בואי לפה! רק לידי! התחיל לבכות, לא רצה לקחת את האופניים כן רצה לקחת את האופניים, פתאום האופניים לא "עובדות" וכך אני מוצאת את עצמי סוחבת עגלה ואופניים ואחרי נסרך ילד צווח עד הבית. לא ידעתי איך להתמודד איתו, מצד אחד רציתי להפליק לו ומצד שני רציתי לעזור לוץ מה עושים במקרה כזה להבא? איך מתגברים על המבוכה?

היי תות, אני מבינה שהכנת מראש את בנך שהביקור בגן השעשועים יהיה קצר, וטוב שכך. בהמשך את מתארת את בקשתו לעוד פעם במגלשה ולא ברור אם הסכמת או סירבת לבקשה לפני שהתחיל להביע את תסכולו. (קשה שלא להיזכר במילות השיר "פנס בודד" - "...רק עוד רגע אמא, רק עוד רגע קט, את תמיד הורסת כשכבר כמעט... לא הספקנו לשחק מעט אפילו. אבל תחנונינו לא הועילו.."). כפי שאני רואה את הסיטואציה, בנך רצה לשחק עוד פעם אחת, או שהתקשה להפרד מהמשחקים, למרות ההכנה. זה יצר את ה"אקשן" כפי שאת מכנה זאת. אולי המבוכה שלך מהסביבה והכעס על כך שלא הפנים את דברייך לגבי הביקור הקצר בגן גרמו לך לרצות "להפליק לו" ויתכן שגם אם לא עשית כן הרגשות שלך עברו אליו. אם כן, אולי הרגיש שאינך רואה את הקושי שלו להפרד או את הצורך שלו בעוד פעם אחת ולכן ניסה להמשיך להראות אותם בדרכו. כמובן שזה התסריט שמצטייר אצלי ממה שאת מתארת, ויתכן שהוא לא נכון או לא מדויק, אבל אולי הוא יכול לתת כיוון כלשהו. יתכן שאם תוכלי למרות הקושי והכעס להעביר לבנך את התחושה שאת רואה את הצורך שלו (ע"י מו"מ קטן - "עוד פעם אחת וזהו" או אפילו ע"י אמירה כמו "קשה להיפרד ממקום שאוהבים"... "נבוא שוב כשנוכל" וכד') הוא יזדקק לפחות "אקשן". אני מניחה שזה גם יהיה פחות מביך כלפי חוץ. בהצלחה! אור-לי