אור-לי מרדר

בזה שהוא מטפס עלי ועל בעלי פחות את צודקת אין פה ויכוח . אני פשוט לא יודעת ולא מודעת לבעיות מהסוג הזה בתקופתי לא היו כאלה דברים בגלל זה אני לא מוכנה ולא מבינה אותם (לא מוכנה לקבל אותם) בזמני לא המרתי את פי אימי מעולם ואבי בכלל לא היה בתמונה רק כשהיה מצב חריג או בעייתי במיוחד מספיק מבט חד והייתי קופאת במקום. פתאום צוציק כזה קטן פותח את פיו ועונה להוריו איפה זה נשמע?! לזאת כוונתי . תודה בכל אופן על עזרתך.

כלי שלום, אני חושבת שאת מצביעה על מספר גורמים שהשתנו מתקופת היותך ילדה ומזמננו. אולי מדובר בתקופה שונה, אולי בצורות חינוך שונות ואולי גם בהסטוריה שלך כילדה והאופן בו היא משפיעה על צורת ההורות שלך. למשל: יתכן שהחוצפה בה בנך מתנהג כלפייך גורמת לך להרגיש כפי ש"מבט חד ומקפיא" גרם לך להרגיש בזמנו. את זקוקה לכללי התנהגות ולכללי נימוס שישמרו עלייך, במקום בו קשה לך לשמור על עצמך. אני ממליצה לך להיעזר בטיפול רגשי עבורך, שיוכל גם לסייע לך בהתמודדות הנוכחית. את יכולה לפנות לקופת החולים שלך לשם כך. אם מסיבה כלשהי תזדקקי לעזרה בחיפוש מטפל - אנחנו כאן. בהצלחה! אור-לי