בת שנתיים ו 3 חודשים שנעלבת כאשר זרים מעירים לה

שלום רב, בתי בת שנתיים ו 3 חודשים, ילדה שמחה, מאד תקשורתית ובהחלט ניתן לומר שאנו מגדלים אותה בנחת ושלווה. (בת יחידה נכון לכתיבת השאלה... ) היא נמצאת מגיל שנה וחצי במשפחתון בו 3 ילדים באוירה מאד ביתי ונעימה ועתידה לעבור כבר השבוע לגן ילדים בו 15 ילדים בקבוצה. (המעבר בשל לידה צפויה של מטפלת המשפחתון). כיוון שהיא ילדה מאד זהירה וכלל לא שובבה מעטות הפעמים שיש לנו, ההורים, צורך לאסור עליה בנחרצות איסורים שונים כגון נגיעה בחשמל או מצבים בהם היא שומעת "לא" מוחלט וחד משמעי. כמובן שאנחנו אוסרים עליה דברים , אך אלו הערות שמוצגות כמשפטי הסבר- לדוגמא " לא עושים.... כיוון ש...." זה לרוב מספיק. השאלה שלי מתיחסת לעובדה שכאשר מעירים לה אחרים (סבא/סבתא/ שכנים וכו') ואומרים לה לא לעשות משהו היא נעלבת עד עמקי נשמתה העדינה ומגיבה בבכי היסטרי שניתן להרגיעו רק בחיבוק ארוך של אחד ההורים. - כמובן שאם הערה שכזו היתה מגיעה מאחד מאיתנו ההורים התגובה היתה שונה, למרות שהיו גם מצבים שהערה שלנו בנוכחות סבא/סבתא גרמה לעלבון דומה. אנו מנסים לתמלל את רגשותיה במצבים אלו ולגרום לה לדבר ולומר מה היא מרגישה במקום לבכות ללא שליטה, אך במצבים אלו היא אילו "נאטמת" ולא שומעת אותנו. החשש הגדול שלי הוא שבגן החדש היא מן הסתם תחשף להערות שונות של המטפלות שיעוררו אצלה תגובה דומה והיא לא תמצא נחמה כיוון שאנחנו לא נהיה שם . בנוסף אציין שבכיה כל כך היסטרי שמביא אותה להקאה אם לא עוצרים אותו בזמן- דבר שאותי מאד מלחיץ. מצד אחד אני מרגישה שאין הרבה מה לעשות לגבי הגן ושאחרי פעמיים או שלוש היא פשוט תלמד להתמודד, אך מצד שני הייתי מעוניינת להתייעץ האם ניתן להקל עליה באיזו דרך וללמד אותה דרכים ברורות יותר להתמודד עם רגשות אלה שמציפים אותה. אודה מראש על תשובתכם,

שלום לך, את מתארת מצב בו בתך נפגעת מאוד מהערות המופנות אליה שלא על ידך או על ידי אביה. נראה שיש משהו מביך עבורה בחשיפה שלה ב"קלקלתה" מחוץ למקום ההורי הבטוח. משהו בפומביות מעצים את הקושי. כפי שאת כותבת, ככל הנראה לא יהיה מנוס ממצבים שכאלה גם בגן, וכחלק מהתפתחותה היא אכן תלמד להתמודד עמם. זה כואב, אך אלו בסופו של דבר הדברים המצמיחים אותנו מבחינה נפשית. על מנת לערוך בכל זאת איזשהי הכנה, ניתן לשקף לבתך את רגשותיה כשזה קורה בבית, למשל: "זה לא נעים כשמישהו שהוא לא אבא או אמא אומר לך 'לא'". לאחר עיבוד מסוים של העניין ניתן להכין את הילדה לכך שלמרות שזה לא נעים, זה יכול לקרות בכל מני מקומות (שיש בהם גם דברים נעימים). אפשר להוסיף שזה בסדר לא לדעת כל מני דברים ושמי שמעיר לה רוצה ללמד אותה (ולא תמיד יודע איך להגיד את זה בצורה נעימה). הוא עדיין אוהב אותה וחושב עליה דברים טובים (אולי אין צורך להגיד את כל זה. כדאי לנסח את הדברים כפי שמתאים לה ולכם, ועל סמך הרגישות שעליה נראה שהקושי "יושב"). באשר להקאה, למרות הלחץ נסי לשדר רוגע ולהתייחס לעניין עניינית (לנקות וזהו...), כך שלא יהיה לסמפטום זה רווח משני שיחזק אותו. בהצלחה! אור-לי