ילדתי החלה לשקר

ילדתי בת 6. ילדה נבונה תקשורתית וחמה. לאחרונה (פה ושם ולא באופן קבוע חלילה) 'תפסתי' אותה במספר שקרים. לדוגמה: אוכלת שוקולד וכששאלתי אם בקשה רשות (אנו מחייבים אותה לבקש רשות בענייני ממתקים אחרת זו "חבית ללא תחתית") מאמא, ענתה לי "כן", מה שלא היה נכון. הסברנו לה שזה לא לעניין ואם היא רוצה שנסמוך עליה היא צריכה לדבור אמת. הערב, בקשתי ממנה לסיים את הצפייה בטלוויזיה ולעלות למיטה והיא אמרה ש"אמא הרשתה לי לצפות עד סיום הערוץ". זה נשמע לי מופרך וכשבדקתי עם אשתי - לא היו דברים מעולם. כשאמרתי לה שאמא טוענת שלא כך, היו מצידה משפטי התחמקות, והאמת היא לא יכלתי להבין מתוכם אם היא פרשה את דבריה של אשתי בשוגג, או שהיא אכן משקרת. הנחתי לזה. לאחר מכן, לשאלתי אם היא צחצחה שיניים ענתה "כן", וכשבדקתי (לא בנוכחותה) את מברשת השיניים גיליתי שלא נעשה בה שימוש. שוחחתי אתה ואמרתי לה שאני מאוכזב ממנה. שיתפתי אותה בתחושות הכעס שעולה בי וגורם לי לרצות להעניש אותה ולשלול ממנה טלוויזיה, או להחזיר לחנות את מערכת הסטריאו שרכשתי לה אתמול לחדרה כהפתעה. ושמצד שני שאני לא רוצה מערכת יחסים שמבוססת על הפחדות ועונשים. כמו כן הסברתי לה שמה שהיא אולי מרוויחה (אם בכלל - כי היא לא הרוויחה צפייה בטלוויזיה, וגם נצטרכה לצחצוח שיניים לבסוף) מהשקרים הללו זה מעט מאוד לעומת ההפסד שעלול להגרם לה מתוך כך שלא נסמוך עליה, והחברות בינינו תפגם. הסברתי לה שחוץ מלהיות אב אני גם חבר, אבל חברות לא יכולה להתקיים ללא כבוד הדדי, ואם היא משקרת לי אז היא לא מכבדת אותי וזה מעליב ופוגם בקשר החברי בינינו. חשוב לי לציין שהיחסים בינינו מעולים ושאני זוכה ממנה למחמאות על כך שאני "האב הכי טוב בעולם", ושהיא "הכי אוהבת אותי, ושמחה שבחרה את המשפחה הזו" וכד'. כלומר חוץ מנסיון ל"טובות הנאה" אין לה סיבה לשקר, או במילים אחרות, זה לא מתוך פחד שקיים בהווייה המשפחתית של היחסים בינינו. אותו כנ"ל גם לגבי יחסיה עם האמא. עוד נקודה היא שלפני כחודש נולד לה אח. למרות הארוע המהותי אני מציין זאת בסוף, גם כי השקרים הקטנים הללו החלו לפני שנולד, וגם כי אנו עושים 'עבודה' מאוד רגישה עמה סביב הנושא החל מההכנה במשך חודשי ההריון וכלה לאחר הלידה. היא מקבלת המון תשומת לב, והסברנו לה שגם בזמנים שמתנקזת יותר תשומת לב לאחיה זה מתוך כך שהוא חסר ישע ולא מתוך העדפה עליה. היא מאוד רצתה אח קטן ומאוד שמחה עם הולדתו וקיומו, כך שאני לא יודע אם לקשור את נושא השקרים לארוע הזה. ההתלבטות שלי היא כיצד לנהוג. סנקציות? עונשים? הסברים? מתן אהבה "בהפוך על הפוך"? לא לייחס לעניין יתר משקל? אני ממש מבולבל. לעזרתך אודה.

שלום דוד, נהניתי לקרוא את מכתבך. ניכרת רגישות רבה בקשר שלך עם בתך. התקשורת בינכם נשמעת פתוחה וזורמת, על אף השקרים הקטנים. אני מסכימה אתך שהפחדות ועונשים לא ייטיבו עם מערכת היחסים ביניכם ולעומת זאת הדרך של שיחה והסבר בה נקטת עשויה להועיל יותר, במיוחד במצב בו כבר קיימת תשתית של תקשורת חיובית, כפי שמשתמע ממכתבך. בברכה, אור-לי