בת שנתים וחצי לא מפסיקה להתעקש וזעוק לבכות

ביתי בת השנתים וחצי לאחרונה החלה ליצר שוב (בגיל שנה וחצי עברתי את זה גם) הרבה בכי נשכבת על הריצפה לא מקשיבה כשאני מבקשת לחזור הביתה מהגן לא רוצה ללכת לישון לא רוצה להתארגן לגן. יש לצין שיש אח קטן בן שמונה חודשים שאני משתדלת מאוד בזמן שהיא נמצאת לתת לה את מירב תשומת הלב ולעיתים אף להיות איתה לבד בחוץ אצל חבר או בגינה. אני מוצאת אתץ עצמי הרבה פעמים אומרת לה אני סופרת עד 10 אני מבקשת שתגיעי לרוב היא באה לעיתים "לא בא לה"(ביטוי חדש) אני לא יודעת אם זה נכון לעשות אבל אני עם הילד ואני חייבת להזיז עינינים. חוץ מזה היא מחליטה תמיד שהוא כבר נרדם להתבכייין ככה סתם אחרי סיפור נשיקה ואחלה תהליך של הרדמות היא מתחילה צנות היא רוצה יותר מאיתנו ובעיקר מאבא שמגיע מאוחר לא יודעת מה לעשות איך לשים גבולות בלי לכעוס כלכך בלי להרגיש שבא לי לתת סתירה (דרך אגב אני אומרת לה אני אתן לך שתיים -לא ברור לה מה זה שתיים) אנא עוצי לנו עצה רוצים לחזור להיות מחיוכיים יותא כועסים ועייפים פחות.

שלום לך, הכעס והעייפות שלך בהחלט "עוברים מסך". בתאורה של בתך את משתמשת בביטויים קשים: "החלה לייצר בכי"... "אני אתן לך שתיים"... הביטוי הראשון נותן תחושה שלא מדובר ביצור חי ומרגיש, אלא באיזשהו אובייקט מטריד. ההרגשה הזו אולי משכיחה את העובדה שבכי הוא אמצעי לתקשורת וביטוי - בקשה מהאחר להכרה, הבנה וקבלה. בביטויים כמו "אני אתן לך שתיים" עובר בוודאי מסר אחר מאלה שציינתי. גם אם בתך אינה יודעת מה זה "שתיים", היא יודעת מה זה כעס וחוסר סבלנות, שאולי עוברים אליה ב"מוסיקה" של המשפט הזה. אני לא בטוחה שפורום אינטרנטי הוא כלי מספיק להתמודדות עם הכעס והעייפות שאת חווה בקשר עם בתך, וייתכן שסיוע מאיש מקצוע "ממשי" (לא באינטרנט) עשוי להועיל יותר, לך ולבתך. בהצלחה! אור-לי