בת 6 ושמונה חודשים שלא מוכנה לישון לבד

בתי הגדולה, בת 6 ושמונה חודשים.כ-4 חודשים לאחר שנולד לה אח (היה לה מאוד קשה לקבל את המצב החדש והגיבה בשינויי התנהגות,עצבים,צעקות,חוסר הקשבה וכו'), היא נכנסה לכיתה א'- מה שהיה עבורה צעד קשה ובמשך חודשיים וחצי היא בכתה בכל בוקר,היתה היסטרית כל לילה לפני השינה,לא התחברה ולא שיחקה (בלימודים הצליחה והתקדמה יפה מאוד מהתחלה ועד היום-היא בין המצטיינים בכיתתה בכל התחומים).מספר פעמים היא גם הרטיבה במיטתה, אך לאחר שיחות עם המחנכת,היועצת ואנחנו-ההורים, נראה היה כי הכל נכנס למין שיגרה והסתדר גם מבחינת הפרידות וגם מבחינה חברתית. בשבועיים האחרונים היא מסרבת לישון לבד.היא נרדמת במיטטתה,אך מתעוררת מספר פעמים בכל לילה ואז-או שמעירה אותי או את בעלי ואז אחד מאיתנו נאלץ לשכב איתה במיטטתה, מאחר והיא בוכה ונכנסת להיסטריה (במצב כזה אין אפשרות לדבר להגיון שלה, כי הוא פשוט לא נמצא) או שהיא לא מעירה אותנו ופשוט מתחפרת במיטתנו עד הבוקר (בנוסף, גם הרטיבה במיטתה פעמיים ופעם אחת נוספת במיטתנו,כשנרדמה אצלנו -והיא נגמלה מטיטולים בגיל שנה ו10 חודשים).היא נענשת על כך ,אך דבר לא עוזר.כשאנחנו שואלים אותנו למה אינה מוכנה ומה קרה היא עונה ב"לא יודעת" ולא מספרת דבר.מה לעשות?עונשים לא מזיזים לה והעניין לא משתפר,אלא מידרדר מלילה ללילה.

רנית שלום, נשמע שהצירוף של לידת את וכניסה לכיתה א' היה לא קל עבור בתך ואולי נוספו לכך קשיים נוספים שעדיין לא ברור מה טיבם. אני שומעת שאתם מעורבים במתרחש בביה"ס וכן מנסים להגיע אל הילדה בבית וזה כמובן חיובי מאוד. נשמע שניסיתם כמה דברים בעקבות השינויים בהתנהלותה של בתכם. אני בהחלט חושבת שנסיונותיכם להגיע אל הילדה ולהבין מה קורה אתה הם חיוניים מאוד. במובן זה, אני מאמינה שמתן עונש על התנהגותה (איתותיה) אינם מקרבים אתכם למטרה, הגם שכפי שאת כותבת, העונשים אינם תורמים לשינוי (כי שינוי הוא אולי פנימי יותר, ואם יתרחש אני מאמינה שייעלם גם הסמפטום). גם הנסיונות להגיע אל הילדה כשהיא נסערת עולים בתוהו, וזה טבעי. כדאי לנסות להבין מה קורה אתה ברגעים בהם היא אינה נסערת. גם כשהיא משיבה שהיא "לא יודעת", אפשר אולי לגשש יותר כדי לעזור לה (ולכם) לדעת. אל תחששי להעלות השערות, כמובן בעדינות מירבית, תוך שאת מזכירה לה שאתם רוצים לעזור לה. חשוב שהדגש יהיה על כך ולא על משאלתכם "להפסיק את ההתנהגות". אני מאמינה שאם תבינו טוב יותר מה מפריע לבתכם, גם הפתרון יהיה ברור יותר. בהצלחה! אור-לי