ילד אסור, ילד מותר

נמאס לי להעיר! בני בן ארבע וחצי ואני מוצאת את עצמי כל היום רק הולכת בבית ומעירה לו על דברים והוא לא מקשיב. הוא מתנהג כחרש, שום דבר לא ניכנס וברור ששום דבר לא יוצא. מה אני עושה איתו? אני מותשת מזה כבר ורק מלחשוב מה מצפה לי כשיגדל אני בכלל מעדיפה להעלם.

אורית שלום, בתור מטפלת במוסיקה אני לא יכולה להתעלם מהכותרת שנתת להודעתך :) עם זאת, המצב אותו את מתארת בהודעה עצמה נשמע לי יותר כ"ילד אסור, ילד אסור"... אשמח לשמוע יותר מה סוג הדברים עליהם את נוהגת להעיר, מה מפריע לך, ופרטים נוספים שאת מוצאת כרלוונטיים. כמו כן, אנא ספרי מעט יותר על הילד. בנוסף לכך ברצוני לשאול אם את מגדלת את בנך לבד ואם לא - מה מקומו של האב בתמונה. בברכה, אור-לי

תפסיקי להעיר כל כך הרבה ותראי שהילד יתחיל להקשיב. הסיבה שהוא לא מקשיב היא בגלל שאת מעירה כל כך הרבה והוא רווי. נסי את כאדם מבוגר לעמוד במתח הביקורות שאת מעבירה עליו ביום ותביני שכדי להישאר שפוי בונים חומות מגן. הייתי מציעה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי שיטפל בעצות התמודדות איתו. כיום יש דרך הקופה טיפול ע"י פסיכולוגים מומחים בהנחות מאוד יפות כך שזה מאוד נגיש. צרפתי לך לינק. http://www.clalit.org.il/he-il

אורית שלום, בסיום מכתבך כתבת שאם הקשיים בינך ובין בנך ימשכו, את מעדיפה להיעלם. אני תוהה אם גם התגובות שקיבלת כאן עוררו קושי שגרם לך להיעלם או להיאלם. אם אכן כך, אני מזמינה אותך לשתף. אור-לי