אח חדש

הי בני בן שנתיים וחצי ולפני מס שבועות ילדתי את אחיו. בגלל ה"תוספת" החדשה אני לא פנויה לבני הבכור כמו שהייתי לפני כן, בעלי עכשיו יותר איתו ונותן לו המון אהבה. אבל הוא לא "אמא". למרות שיש לי רגעים שרק אני והוא ביחד אני מרגישה עצובה שאני לא יכולה להיות איתו כמו פעם. הלילה היה חולה ורצה את אמא, הייתי איתו אבל נאלצתי לעזוב אותו משעה מסוימת כדי להניק את אחיו. אני מרגישה לפעמים שזה ממש לא פייר בשבילו האח החדש ותוהה לפעמים אולי היינו צריכים לחכות עוד כמה שנים. כל פעם שבני בא בבוקר למיטה שלי ורואה את אחיו צמוד לי לציצי אני מרגישה כאילו אני בוגדת בו. הוא כבר לא יכול להכנס תמיד בבוקר למיטה שלי ולהצמד אלי כמו פעם אמא עצובה "

רינת שלום, ראשית, אני רוצה לברך אותך במזל טוב! אני מודה שהעצב העולה ממכתבך גורם לי לשאול את עצמי אם זה מתאים, מה שמעורר אצלי את השאלה עד כמה תופס אצלך העצב מקום מאז הלידה. עד כמה יש לשמחה בתינוק החדש מקום לצד העצב על הזמן הפחות עם הבן בן השנתיים וחצי. נשמע שאת ובעלך עושים ככל יכולתכם כדי לאפשר לבנך הבכור לקבל זמן "אמא" וזמן "אבא" איכותיים. נכון שאבא הוא לא אמא, אבל הוא יכול להיות הרבה מאוד - לא פחות מאמא. נשמע לי שאת מקשה על עצמך בשאלה אם נהגתם נכון ואם לא ראוי היה להמתין מספר שנים עד ללידת בנכם השני. כמובן שאין לדעת "מה היה אילו...", אך "הפרעות" כאלו או אחרות תמיד קיימות, ושכשזה קשור לאיזשהו סוג של היפרדות מהילד, גם אם זמנית, זה קשה. נשאלת השאלה, באיזה אופן את יכולה לתת לבנך הבכור את התחושה שאת עדיין אתו, גם אם את גם עם התינוק. יתכן שאת עושה את זה, ועדיין לא מרגישה שזה מספיק. אני תוהה גם עד כמה את עצמך מאמינה שמה שאת מעניקה לבנך הבכור הוא טוב דיו, גם אם איננו "מושלם". דבר נוסף- משתמע מדברייך שאת עסוקה מאוד במחיר שבנך הבכור משלם על הולדת התינוק. ואולי יכולה להיות בכך גם תועלת עבורו? אני מאחלת לך ימים יותר קלים, והרבה הנאה, לצד העצב שגם הוא קיים. כפי ששני אחים יכולים להתקיים בשלום זה לצד זה... אור-לי