מריבות בין אחרים

מצטערת מראש על השאלה הארוכה: ייש לי 2 ילדים בן 9 ובת 5 שכל הזמן מחפשים אחד את השני על כל דבר וכל הזמן, ניסתי להתעלם, ניסיתי להגיב ולא מצאתי שום שיטה. הבן נורא תלותי בבת או שהוא זקוק שהיא תשחק איתו (והוא יודע איך להשיג זאת, מציע לה לשחק במשהו שהיא אוהבת, לפעמים משחד אותה במדבקה וכו, מאוד יצירתי בעניין) או שהוא שונא אותה עד עימקי נשמתו. אין מצב ביניים. היא מבחינתה יודעת להעסיק את עצמה יפה ולא ממש זקוקה לו כמו שהוא זקוק לה אבל יודעת איך להוציא אותו משלוותו (מה שלא קשה - ילד מאוד חכם, אבל עם פתיל מאוד קצר). ברגע שאחד נוגע בשני אפילו נגיעה קלה מתחילות צווחות אימים בעיקר מהבן ובכי היסטרי מהבת. הבן לא מסוגל להבליג על כלום, גם לא על הוצאת לשון של הבת... הם כל הזמן רוצים שאשפוט הוא עשהלי /היא עשתה לי . תחרותיים חבל על הזמן ובלי סיבה ברגע שאני מדברת עם אחד מהם על ההתנהגות שלו הוא ישר שואל על ההתנהגות של השני (בעיקר קורה לי עם הבן). האם הציפייה שלי מהבן לבגרות (בכל זאת גיל 9), הבלגה במידה מסויימת מוגזמת? איך פותרים את כל המריבות וכל מה שנלווה אליהם ויוצאים שפויים מכל זה? אשמח לקבל את עצתך...

מ' שלום, בטרם אשיב לך ביתר פירוט, ברצוני לשאול מה קורה כשאת אינך בסביבה. האם המצב אותו את מתארת מתרחש גם כשאינך בבית? אור-לי

כשאני לא נמצאת, הם נוטים להסתדר עד לרגע המחלוקת ואז באים בריצה הוא הרביץ לי (כשכאן הקווים האדומים שלי) הוא עשה לי וכו' ושוב אני מוצאת את עצמי במצב של להתערב או לא....אין פעם שהם משחקים ביחד ונפרדים בדרכי שלום כל אחד לדרכו בלי מריבה לסיום. גם כשאני לא נמצאת והסבא וסבתא נמצאים לדוגמא הם מוצאים על מה לריב.

מ' שלום, את מתארת את התחרות בין שני ילדייך וכותבת ש"אין להם על מה". אני מאמינה שבהיותם ילדים לאותם הורים יש להם הרבה על מה להתחרות: תשומת לב, אהבה... מצבו של בנך נשמע מתיאורך רגיש יותר. בהיותו הבן הבכור, כמעט לא סביר שלא יקנא באחותו הקטנה. יחד עם זאת, הוא תלוי בה. יתכן שכישוריו החברתיים פחות טובים משלה ולמרות הקנאה והמריבות הוא מעדיף לשחק עמה מאשר ליזום קשרים אחרים. אם אכן כך הדבר, נראה לי שרצוי לעודדו ולסייע לו ליצור קשרים חברתיים נוספים עם בני גילו, לארח ולהתארח, כך שהתלות שלו באחותו תהיה קטנה יותר. אולי אם יזדקק לה פחות, גם יכעס פחות. יתכן שאם אחותו תחוש אותו פחות נזקק לה, יתהפכו היוצרות והיא תזדקק לו עוד יותר ותשתדל לא להצית את הפתיל הקצר שלו. באשר לרגישות של הבן - כדאי לחשוב מה מקורה, איפה היא עוד מתבטאת ואולי מקשה עליו וכיצד ניתן להקל עליו. את שואלת איך ניתן לפתור את כל המריבות ומה שנלווה להן. נראה לי שהציפייה לפתור את כל המריבות היא לא ריאלית. חלק מהמריבות בודאי לא תוכלי לפתור. יתכן גם שככל שתשתדלי פחות להתערב ולפתור, כך יתעורר בילדייך הצורך לפתור את קשייהם בינם לבין עצמם, או אולי אפילו לא ליצור את המריבות הללו מלכתחילה. כמובן שתזדקקו כולכם לזמן על מנת לשבור את הדפוס הזה אליו נקלעתם כולכם. בהצלחה! אור-לי