בת ארבע- המשך

מור, שוב שלום ותודה על התשובה המהירה! אחרי ששלחתי את השאלה מקודם שמתי לב ששכחתי לציין בעצם את מה שהצעת! - - בתקופה האחרונה החלטנו להוריד לחץ ולהפסיק לנדנד לה וכך אנחנו לא מנסים לשכנע אותה לנסות באסלה וכו'. אנחנו באמת לא מדברים איתה על זה ורק מדי פעם אני שואלת כדרך אגב אם היא רוצה לעשות באסלה. כשהיא צריכה היא אומרת לנו ועושה בחיתול. מה שקורה זה שבמשך היום היא לא מבקשת חיתול במיוחד, אלא היא מחכה ללילה שממילא אז אנו שמים לה חיתול. בקשר לשאלה שלך: היציאות שלה הם באמת די קשות, כי היא מתאפקת הרבה ולפני כמה שבועות היא באמת הגיעה למצב של עצירות של יותר משבוע כי גם בחיתול היא לא רצתה כל כך לעשות. לקחתי אותה לרופא הילדים והוא הציע נרות אך גם עם זה היא לא הסכימה בשום אופן לשבת באסלה וכשהיא הרגישה שזה צריך לצאת היא החזיקה פשוט ממש בכח בפנים עד שנשים לה חיתול והיא גם בכתה ממש הרבה עד שפשוט נשברתי כי היא באמת נורא סבלה. עכשיו יש לה יציאות כל יום- יומיים בערב אחרי שאני שמה לה חיתול, והיציאות די קשות. אני רוצה גם לציין שמעולם לא יצא לה לפספס נגיד ולעשות בתחתונים. היא יודעת להתאפק יפה מאד ורק בחיתול היא עושה! המצב הזה שאנחנו כביכול "מתעלמים" מהבעיה ולא מפעילים שום לחץ נמשך כבר חדש- חודשיים ואין שום שינוי בינתיים... האם היא יכולה פתאם יום אחד להחליט לעשות באסלה??? לי זה פשוט לא נראה הגיוני כרגע וזה בגדר חלום... אשמח לשמוע רעיונות נוספים אם יש לך. שוב המון המון תודה על העזרה. חני

צהריים טובים חני, טוב שכתבת את ההודעה החדשה.דרכה אני אבהיר משהו שנורא קשה להבהיר בדר"כ דרך פורום. את כותבת שאתם עושים את מה שהצעתי,דהיינו,הפסקתם להתייחס לעניין. אז זהו,כשאני אומרת להפסיק להתייחס לעניין זה כנראה קצת שונה ממה שהורים מבינים (וזה הקושי להסביר דרך הפורום). מה זאת אומרת ? מצד אחד,את אומרת,הפסקנו להתייחס. מצד שני שמים לה נרות.ז"א,לא !!! הפסקתם להתייחס (אני חלילה לא מאשימה,אני מבינה שבעצת רופא וחייבים וכו'... אבל זה היה כדי להסביר שממש לא הפסקתם להתייחס. מבחינת הילדה יש פה אפילו יותר התייחסות מאשר קודם.קודם היו נסיונות שכנוע ,עכשיו יש נסיונות אגרסיביים "להוציא" את זה ממנה בכח. אני לא אומרת שאתם כוחניים.הסיטואציה של הכנסת נר היא סיטואציה כוחנית).אולי סוג ההתייחסות השתנה אבל עדיין יש התייחסות. אני בטוחה שאם תשבי עם עצמך תביני שעדיין ישנן התייחסויות שלכם,הן פשוט לא גלויות אבל הן משדרות את המסר של "מי ינצח ?" (מנק' המבט של הילדה). אני אנסה להסביר שוב למה אני מתכוונת כשאני אומרת להפסיק להתייחס - הכוונה לא למשהו "התעלמותי",לא למשהו מופגן ("אנחנו לא מתייחסים יותר","תעשי מה שאת רוצה"...).למה כן ? .אתם לא יוזמים שום שיחה /מעשה.. שכולל בתוכו את המילה קקי (גם לא הצעה לשבת על האסלה אולי יצא קקי) . זה ממש עובר לאחריותה (ממילא בפועל זה רק בשליטתה.היא זאת המחליטה אם להתאפק או לשחרר ומתי,אז תנו לה להרגיש שזה בשליטתה,אל תלחמו בה).אתם כן,שמים לה את החיתול בערב כמו תמיד (אם היא מבקשת אותו במשך היום לסרב בנימוס כי חיתול שמים רק בערב) מבלי להגיד מילה. במשך היום אפשר להציע פעם אחת לשבת על הסיר (יתכן שכדאי שזה יהיה סיר ולא אסלה),בלי להסביר בשביל מה.פשוט לשבת על הסיר. אם היא רוצה,טוב. אם לא ,לא. לא משכנעים. סביר להניח שאחרי יום יומיים היא תגיד משהו,היא תרגיש בהבדל.לדעתי יהיה נכון לענות (עם חיוך גדול. לא לשדר כעס),שהיא ילדה גדולה ואת בטוחה שהיא יודעת מה היא עושה וזה בסדר מבחינתך. ז"א,היא מחליטה את קצב הענינים (בשפת הילדים - אני השולטת !,רק אני מחליטה עליי...). להערכתי,כל עוד יהיו יציאות קשות יהיה קשה לעשות שינוי. אני נגד נרות מהסיבה הפשוטה,מדובר גם ככה באזור רגיש ונושא רגיש אצל הילדה (אחרת לא היה צורך להגיע למצב של נרות,נכון ?) אז עוד להוסיף משהו כ"כ כוחני,מדרדר את המצב. מה כן ? בכל בית מרקחת מוכרים ללא מרשם רופא - שמן פראפין (רופאים רבים שלא אוהבים את "שיטת הנרות" ממליצים על הפראפין) שעושה בדיוק את אותה הפעולה של נר רק ללא המאבק. את השמן מערבבים במזון/שתיה (אני במקרה הצורך,שמה בשוקו).יש לך שליטה כמה לשים - כף,חצי כף,שתי כפות. פעם,פעמיים ביום ע"פ קושי היציאות.זה עוזר נהדר כעבור פעם פעמיים שלוקחים וכך גם אין לילדה כאבים ולפחות מבחינה פיזית הקלנו עליה. דבר נוסף,היא לא יודעת שהיא מקבלת את השמן ולכן אין בעיה להמשיך את "אי ההתייחסות לנושא". אין צורך להגיד לה שהיא מקבלת שמן כך שלא יווצר שום הקשר- כדי לעשות קקי אני צריכה תרופה (קקי זה כמו מחלה) או קקי זה כואב. וכאמור,אין עיסוק שלכם סביב העניין. מקווה שקידמתי את הנושא עוד קצת. מחכה לתגובה, מור.