מעבר דירה

שלום רב, אני אם ל-3 ילדים בן 9,5 ו2.5 .לבעלי ילדים מנישואים קודמים בני 20 ו- 26.לצערי אין בבעלותינו בית או מעון קבע ועל כן אנו נאלצנו לעבור דירה כ-5 פעמים ב10 השנים האחרונות ואנו כרגע עומדים לפני מעבר נוסף.כשהילדים היו קטנים מעברי הדירה היו מעברים בעלי קושי פיסי וכורח הנסיבות. כל המעברים היו מעברים בעלי שינויים מרחיקים ,שינו מיקום גיאוגרפי עיר אחרת פעם גרנו במושב (רציתי לגדל אותם באוירה כפרית) .אנו הורים מאוד מסורים לילדים והם למעשה נמצאים בראש סדר העדיפות שלנו.אך המציאות היא שמעברי הדירות לעיתים נכפים עלינו נוכח מציאות מסויימת. כפי שציינתי אנו לפני מעבר נוסף הילד הגדול בכיתה ג" האמצעי בגן טרום חובה והקטנה בבית.שני הגדולים מראים סימנים של חוסר מנוחה לקראת המעבר הגדול אפילו הרחיק לכת וטען שהוא רוצה לצאת לעבוד ולהתפרנס כדי שיוכל לעזור ברכישת בית והוא מתנגד נחרצות לשינוי מהותי בחייו ,לא רוצה לעבור בית ספר ולשנות את אזור מגורינו. הקטן יותר מעלה כל מיני שאלות קיומיות לגבי עתידו, האם מעברידירה אומר שאנו ההורים צריכים להתחתן עוד פעם האם הוא יחזור לרחם שלי האם סבא וסבתא ישארו בתמונה. במשך שנים הרגשתי שהמעברים הם פוגעים באיכות חייהם של ילדיי וכולם בסביבתי תמיד טענו שילדים הם סתגלנים ומסתדרים. שלא תתקבל תמונה שמא אנו משפחה מעוטת יכולת , ילדיי מאוד מפונקים מכל הבחינות אני תמיד דואגת שסביבתם הטבעית לא תיראה זמנית ויש לכל אחד חדר קסום וחמים והבית שלנו תמיד מלא אורחים אך יחד עם זאת במעבר הנוכחי אני מרגישה שהם גדלו והשינויים שנכפים עליהם יכולים או עלולים לפגוע בביטחונם בטווך הארוך.כל מעבר דירה עבורי הוא כמו יציאת מצרים כי אני נמצאת בחרדה היכן נמצא בית הולם לנו ולילדינו אך המעבר הזה אני מרגישה נטל נפשי נוכח ההתמודדות עם צרכי הילדים.האם עליי להענות לבקשותיהם בכל מחיר,איך אני יכולה להמתיק את הגלולה המרה עבורם. ומהם הנזקים שעלולים להיגרם נוכח הנסיבות .אודה לך מאוד על תשובתך הכנה. תודה מראש.

בקר טוב, לכל משפ' יש את סדרי העדיפויות שלה,את האילוצים שלה וכו'. אם אין ברירה וחייבים לעבור דירה,אז אין הרבה מה לעשות. מצד שני,אולי זה לא ברמה של "חייבים" ואז כדאי להרגיע קצת. אחד הדברים החשובים ביותר להתפתחות תקינה היא היציבות שילד מרגיש. ילד שחש שהחיים יציבים,שיש לו שליטה על עצמו ועל החיים,סביר שיחוש בטחון,יפתח בטחון עצמי,ירגיש שלם יותר מאשר ילד שמרגיש "תלוש". כמובן שקשה לחוש יציבות או עקביות אם כל שנה שנתיים מתחילים את החיים מחדש. נכון שלמרבית הילדים יש יכולת הסתגלות לא רעה,אבל כמו כל דבר השאלה - עד כמה ? זה שיש למישהו תכונה נהדרת,לא אומר שאנחנו צריכים לשחוק אותה... לכל אחד יש את הגבול שלו ויום אחד הוא מרגיש שזהו,נגמר לו. יש לי החשש שאתם הגעתם לזה. רק אתם תחליטו מהו סדר העדיפויות שלכם ואיזה מקום אתם מקדישים לתחושה של ילדכם. מקווה שעמדתי בבקשה להיות כנה. הרבה בהצלחה, מור