אמא שמרגישה כפויות טובה

אני אמא ל- 3 ילדים קטנים, לכל הדעות אני אמא טובה, אוהבת בטירוף, דואגת, כועסת כשצריך, מעמידה גבולות ברורים ולעיתים נוקשות אך זה יחד עם אהבה , חיבוק, ליטוף..אני לוקחת לחוגים, יושבת איתם למשחק קופסא, קוראת סיפורים.. לאחרונה אני מרגישה מירמור, מעין כפיות טובה במיוחד עם הגדולה (בת 6) שמה שאני לא עושה בשבילה היא לא מעריכה ואני מרגישה יותר ויותר התנגחויות קטנות בנינו, "פריצה" של החוקים שהיו תמיד, מעין השתולליות חסרות רסן (היא ממשיכה להגיד שהיא אוהבת, ושאני האמא הכי טובה בעטלם), מה שמציק לי זה לאו דוקא ההתנהגות שלה מה שמפריע לי זה מה שאני מרגישה!!!!! לפעמים אני מרגישה כמו משרתת האם הרגשתי נורמלית, האין זה ילדים וזה דרכו של העולם אודה להתיחסותך

בקר טוב, נתחיל מזה,שבעיני זה מאד נורמלי.. : ). כולנו (במיוחד המשקיעים שבנינו) מרגישים מדי פעם עיפות נוראית,חוסר רצון להמשיך להיות שם בשביל כולם,ואולי אפילו קצת חופש מהכל. חשוב שכל אמא תזכור שלפני שהיא אמא היא אדם. אדם שזקוק מדי למנוחה,להרגשת חופשיות,אדם שלא תמיד בא לו להקשיב ולתמוך ולהכיל ולהציב ו... וזה בסדר. אני יכולה להגיד לך שכשאני מרגישה את זה אני פשוט לוקחת לעצמי כמה יום יומיים של חופש מהמטלות שמהן אפשר לקחת - אז אוכלים קצת פחות מושקע,אז הבעל מגיע קצת יותר מוקדם הביתה ולוקח את הילדות לטיול אחה"צ ארוך ועוצרים בדרך וקונים ארוחת ערב ובאים מתקלחים ולמיטה,אז הבית קצת פחות מסודר בימים האלה. לקח לי לא מעט שנים לאפשר את זה לעצמי,אבל כשהבנתי שזה חשוב להמשך התפקוד שלי ולאוירה בבית,ראיתי ששום אסון לא קורה.להיפך,אני נטענת בכוחות ויכולה לשדר משהו יותר נעים גם לילדות. לגבי הגדולה - כדאי לבדוק עם עצמך מה בדיוק הציפיה שלך ממנה (במובן הרגשי) ומדוע את מדי פעם מתאכזבת ממנה. אני ממליצה לקרא משמאל את - על שלש גישות,אמא ומטפלת. מקווה שתרמתי משהו,אשמח לשמוע, מור