שינוי קיצוני בהתנהגות

בני בן שנתיים ו4 חודשים, ילד שני מאז ומתמיד חשש מרעשים פתאומיים ומבובות מגיב בבהלה ובבכי, אך חוץ מזה תיפקד יפה במסגרת המעון והבית עד לאחר חופשת הפסח האחרונה, חזרנו מחופשה אצל משפחתי והילד חזר לשגרה ומאז לא חזר לעצמו, בחופשה הילד יצא מהשיגרה שלו רוב הזמן היה צמוד אלינו וישן איתנו במיטה במיטה. כעת כשחזרנו לשגרה בוכה ללא הפסקה גם ביום וגם בלילה, נדבק לאמא ולאבא ומבקש ידיים, במעון בוכה כל היום ומבקש את אמא, חושש יותר ממגע עם בובות, בלילה נרדם במיטה שלו ובמהלך הלילה נכנס למיטה של ההורים. יש לציין שאנחנו מנסים להיות רגועים כמה שאפשר (למרות שלא קל לנו) מדברים אליו ברוגע ומנסים כמה שפחות להרימו על הידיים. מה עוד אפשר לעשות? איך אפשר להקל על הילד? האם כדאי להתייעץ עם פסיכולוג? לאן לפנות? אשמח לקבל תשובה. תודה

בקר טוב, אתה מתאר תגובה חריפה במקצת לחזרה מחופשה. יש ילדים שיותר קשה להם המעבר בין השגרה ל"לא שגרה" ולכן כדאי להשתדל גם בחופשה לשמור על חלקים מהשגרה שאפשר לשמור עליהם (לדוג',שינה במיטה שלך כמו בזמן שגרה,זמני ארוחות קבועים...). כשחוזרים לשגרה והילד מגלה קשיים,יש משקל רב לתגובת ההורים. ככל שתצליחו להבהיר שהחופשה נגמרה ו"החיים ממשיכים",בצורה ברורה ואסרטיבית יותר,סביר שהוא יסתגל מהר יותר. ככל שהתגובה תהיה מהוססת ולא עיקבית,זה יקשה עליו. אתם צריכים להחליט מה מתאים לכם,להיות שלמים עם עצמכם ולשדר לו את זה בקצרה ובנחישות. מכיוון שאתם מתארים תגובה קצת קיצונית,השאלה שלי היא האם ישנו סיכוי שקרה דבר מה חריג בחופשה ?. אם אין סיכוי כזה,כאמור מומלץ מה שנכתב למעלה. אם ישנו סיכוי,כמובן שצריך לבדוק יותר לעמק. בהצלחה, מור

בהמשך לתאור של אורי, אנחנו חווים דבר דומה עם ביתנו, בת שלוש שנים ושבעה חודשים (צריך להזכיר כי יש לה אחות בת עשרה חודשים, אשר נמצאת איתה באותו משפחתון בקבוצת גיל אחרת). גם אצלנו השינוי התרחש לאחר החזרה מחופשת הפסח האחרונה. עד לחופשה התפקוד שלה היה רגיל, בבית ובמשפחתון. במהלך החופשה היא הייתה עמנו בנופש שאכן קצת הוציאה מהשגרה, בעיקר בנושא של שעות השינה, אך עדיין היא הייתה ישנה לבדה. לאחר החזרה מהחופשה צצו ועלו נושאים שהיו בעבר. בדומה לתאור של אורי, גם ביתנו מפחדת מאוד מרעשים פתאומיים, גם אם הם מרוחקים ממנה (לדוגמא, אתר בנייה בסמוך למשפחתון)ץ. בנוסף הופיע משהו חדש והוא התעסקות עם שריטות עקיצות ובכלל מכות, בצורה אובססיבית ("קבלתי מכה", "יש לי נקודה", "זה יעבור??"). מאז החזרה מהחופשה, כל בוקר נפתח בהצהרה ובבכי מריר על כך שאינה רוצה ללכת לגן "בגלל הרעש". בגן היא אינה משחקת עם בני הקבוצה שלה, אלא יושבת בצד ליד הגננות. כאשר יש רעש מהסוג שהזכרתי, פורצת בבכי מר, לפי תאור הגננות. לעיתים כתגובה היא, מיוזמתה או לאחר הצעה של צוות הגננות, נכנסת למבנה הגן "עד שהרעש יפסיק" (כאמור, הגן ממוקם בסמוך לאתר בניה, הרעש לא אמור להפסיק). לעיתים היא מבקשת לבקר את אחותה הקטנה שנמצאת בקבוצת הגיל האחרת, למרות שצוות הגן אינו שמח על כך. בעבר היה מקרה דומה, של אי השתתפות בחלק מפעילויות הגן, העיקר בעת משחק עם בני קבוצתה בחצר הגן.אז ייחסנו זאת להולדת אחותה, שהייתה מאוד סמוכה. אנחנו מדברים עמה על כך שיש חופשות בהן מבלים יחד כולם, ויש את הימים הרגילים בהם אמא ואבא בעבודה והילדים הולכים למשפחתון. אשמח לשמוע את תגובתך