ילד אלים

שלום יש לי שני בנים האחד בן 4.5 והשני בן 2.5 בתקופה האחרונה הבן הגדול מאד אלים בגן הוא נושך אני יודעת שבדרך כלל זה ילד ספציפי אחד שיש איתו בעיות עם ילדים אחרים אבל לא יתכן שהילד שלי יגיב בצורה כזאת הוא לא שולט על עצמו הוא מתעצבן מאד מהר והוא אפילו נבהל מעצמו אחרי שהוא נושך למרות שאנחנו מדברות איתו אני והגננת הוא מבטיח לנו שהוא יתנהג יפה אבל הכל חוזר חלילה אני מנסה עכשיו להזמין לו חברים הבייתה והוא אפילו הלך לחבר. ניסיתי בכל השיטות בענישה בשיחות אולי משהו מציק לו עם אחיו גם הוא רב אבל רק שאח שלו מציק לו אני רוצה לציין גם שהגננת אמרה לי שילד מציק לו או מקניט אותו או דוחף אותו הוא מגיב בצורה אלימה הוא לא חושב באותו רגע הוא מחזיר אני מתנצלת על המכתב הארוך אבל אני נואשת לא נעים לי מהאימהות האחרות שהילדים שלהם ננשכו אני פשוט לא יודעת מה לעשות פשוט לא יודעת איך לתפקד ועוד דבר לציין שאבא שלו נמצא בחו"ל כבר 3 שבועות והוא צריך להגיע. תודה רבה

בקר טוב, קשה לי מכאן להעריך ממה נובעת ההתנהגות שלו.כיווני המחשבה שאני יכולה להעלות : 1. ילדים לומדים ע"י חיקוי.האם ישנו מבוגר כוחני בסביבתו. הכוונה היא לאו דווקא למישהו אלים פיזית.הכוחניות יכולה להתבטא באפן מילולי,בביקורת בלתי פוסקת,בחוסר איפשור עצמאות וכו'. 2. התמודדות עם תסכול. מרבית הילדים זקוקים לעזרה בלמידת ההתמודדות עם תסכול.עד כמה ישנה התייחסות לכך ?. 3. גבולות.גם ילד שמתגעגע לאבא,גם ילד שקצת יותר קשה לו,לא אמור להגיב כל הזמן באלימות.עליכם (ההורים והגננת) מוטל התפקיד של הצבת גבולות מאד ברורים.קשה לי להאמין שההתנהגות תחלוף מעצמה או ע"י הסברים שלכם. אתם תהיו חייבים להיות הרבה יותר נחרצים,אסרטיביים וברורים. מה עושים ? בתור התחלה אני ממליצה לקרא על גבולות גם כאן בפורום,ב"שאלות ותשובות" משמאל,בנוסף לעשות חיפוש בפורום ולקרא,לקרא את המאמר http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&article=108, לבנות ביחד עם הגננת תוכנית מובנית מאד של איך מגיבים - גם בבית וגם בגן כשהוא נוהג באלימות וכיצד ללמד אותו התנהגות חליפית והתמודדות עם תסכול - חשוב מאד לשקף לילד את מה שהוא מרגיש ולתת לו דרכים לגיטימיות לפרוק את התסכול והכעס. על תסכול תוכלי לקרא ב"שאלות ותשובות" חלק ב'. חשוב שהתגובות לא יהיו שלופות מהשרוול אלא משהו מובנה,עליו תקפידו גם בבית וגם בגן. אם כל זה לא יעזור ותוך חודש לא תראו שיפור,כדאי לבקש עזרה מהפסיכולוג המלווה של הגן. רצוי מאד לא להתעלם מהעניין,דברים כאלה לא נוטים לעבור מעצמם אלא רק להחמיר ככל שגדלים וגדל התסכול. בהצלחה, מור