ילד שעזב את הבית

שלום רב, אני אמא לבן בן 25 . בני גר בבית עד לפני כ-3 חודשים. לפני עזיבתו מערכת היחסים בינינו הייתה מאוד רעועה. חלוקי דיעות בינו לביני ולבין אביו ולעיתים גם עם אחיו. מדובר בבן אינטלגנט מאוד ועם הרבה מאוד מטען אישי. הבן היה עד לפני כ-3 שנים ילד שדיבר והתנהג להוריו בכבוד גם כאשר היו חילוקי דיעות. מאז התחיל בתגובות שגבלו בחוצפה ובגסות רוח להוריו ולאחיו. נתקפנו על שלא עמדנו בסטנדרתים שלו אם כי אין אנו אנשים חסרי כל השכלה. לאור המצב ביקשתי ממנו שאם אין באפשרותו לקבל את כללי המקום ולתת לנו כהוריו ואחיו את היחס הנדרש אני מבקשת ממנו למצוא לעצמו מקום מגורים אחר משום שלא אתן שיפר את שלוות הבית ויהרוס או יגרום לפגיעה בחינוך שהקנתי לאחיו. לאחר מס' חודשים הגיע להחלטה אין מנוס אלא לעבור למגורים משלו. בני מצא מקום עבודה כמנהל עסק כאשר במקביל משלים השנה את התואר ראשון שלו באוניברסיטת ת"א בביולוגיה. מאז עזב את הבית הוא אינו מרים טלפון ואינו רוצה לדעת או לשמוע אותנו גם כאשר הוא מצלצל לדבר עם אחיותיו או אחיו הוא פונה בפקודה "את גל " או את... אביו פגוע קשה ממנו ומרגיש שבשל התנהגותו הוא לא רוצה עמו כל קשר יותר. מה לדעתך לאור מצב זה צריכה להיות תגובתנו או יחסנו להתנהגותו של הילד? האם נהגתי כהלכה כאשר ביקשתי ממנו לעבור עשיתי טעות? אני מוכרחה לציין, שאני כאימא הרגשתי ועדיין מרגישה שלמה עם הדרך בה נקטתי. משום שהחיים ביחד הפכו לבלתי סבילים והגיעו לרמה שאינה מתקבלת על הדעת. אביו לעומת זאת מרגיש שלא הייתי אמורה לומר לו לעזוב באם אין ביכולתו לכבד את הבית ואת כלליו. יש להוסיף ולציין שבמקרים בהם אחיו הולכים לבקר אותו אני תמיד שולחת איתם או עוגה או מאכל שהוא והוא תמיד מקבל זאת בתאבון רב מעשה שעבורי יש לו משמעות. מבקשת את תגובתך. המשך שבוע נעים נילי.

בקר טוב, אני חושבת שאת יודעת בדיוק מה ואיך את רוצה לעשות. אני גם חושבת שמה שמעכב אותך לעשות,זה המשפט - "ועדיין מרגישה שלמה עם הדרך בה נקטתי". אולי אני טועה אבל בתחושה שלי,את מצהירה שאת שלמה עם הדברים אבל זה לא לגמרי מה שאת משדרת בשאלה שלך. לדעתי,הדבר הראשון כאן הוא לבדוק עם עצמך,מה באמת הוביל אותך להגיב כמו שהגבת,האם יתכן שהיה אפשר להגיב אחרת,מה הרווח שהשגת ומה ההפסד,איך את רואה את העתיד,האם טיפסת על עץ שהוא קצת גבוה,מה זה בשבילך באפן כללי בחיים לרדת מענף גבוה,עד כמה חשוב לך ( שוב,באפן כללי,לא רק לגבי המקרה הזה) לא לחזור בך,לברר עם עצמך מהי חולשה בעינייך,מהו חוזק..... נסי לענות באפן אסוציאטיבי,מבלי לחשוב הרבה מה הכי בא לך לעשות כשאומרים את השם.... (תכניסי לכאן את השם של הבן) ? אני בטוחה שאחרי שתעבדי קצת עם עצמך תדעי בדיוק מה את כן או לא רוצה/מוכנה לעשות. הרבה בהצלחה ואשמח לשמוע ממך, מור