בן 11 עם בעייה חברתית

בני בן 11, תלמיד מצטיין ובוגר נפשית (יש לו אח בן 19 ). הוא לומד בכיתה ה' במסגרת שיכבה של 2 כיתות קטנות. מתחילת החופש הגדול החלה אצלו הדרדרות מבחינה חברתית. בשעות ביה"ס המורה טוענת כי אין בעייה והוא פעיל מאוד בהפסקות אך בשעות אחה"צ וסופי שבוע הוא אינו מזמין חברים וחברים אינם מתקשרים אליו ובעיקרון הוא מעדיף חברת בנים מכיתה ו' אשר לרוב אינם זמינים (בן של חברים, ילד שלומד בבי"ס אחר ומשתתף איתו בחוג וכד') בשיחות עימו הוא טוען שקשה לו לקבל את ההתנהגות הרווחת של "חברים" אשר ישנים אצלו ומבלים איתו ואח"כ במסגרת אחרת חוברים לילד אחר שמקניט אותו ויוצאים נגדו (הוא מעולם לא היה מאלה ש"מחזירים" ). יצוין כי האווירה בכיתות היא של אלימות מילולית בין הבנים ולוא דוקא תמיד נגדו אך כאשר יש אירוע שמופנה נגדו הוא מרגיש דחוי כאילו מדובר ב"סוף העולם" ואינו מסוגל ל"השיב אש". כתחליף לשעות הפנויות אחה"צ (כשאין חוגים) או בסופי שבוע הוא מעדיף לשחק במחשב או לצפות בטלביזיה. נראה כי כרגע הוא נמצא מחוץ למעגל החברתי של השיכבה, ילדים אינם מתקשרים להזמין אותו או לבוא אליו.הבנתי כי גם החלה פעילות של זוגות בכיתה והוא אינו חלק מפעילות זו גם כן. יצוין כי לא מתקיימים אצלנו ערבי כיתה או כל פעילות חברתית כיתתית אחרת מחוץ לשעות ביה"ס אלא הכל נתון ליוזמת הילדים בינם לבין עצמם. שאלותי: האם תופעת האלימות המילולית וה"מלחמה" אופיינית לגילאים הללו או מדובר בתופעה ייחודית לבית הספר? איך לעזור לו להתמודד ולחזור למעגל החברתי?

בקר טוב, לגבי האלימות - אני לא יכולה להגיד שזה משהו שאופייני לגיל.אני כן יכולה להגיד שלצערי זה דבר מאד שכיח. מידת האלימות תלויה גם באפן בו מתייחס צוות ביה"ס לעניין.,ישנם בתי ספר בהם הצוות נלחם בתופעות האלימות (גם הפיזיות וגם המילוליות) ויש כאלה שבהם מעלימים עין. ז"א,אפשרי להפחית את מידת האלימות המילולית וליצור אוירה אחרת,העניין הוא שלשם כך התלמידים יצטרכו את עזרת המבוגרים שסביבם. עד כמה ביה"ס של בנך פועל בנדון,זו כבר שאלה אחרת.... איך לעזור לילד - את השאלה הזו צריך להפנות לילד.כדאי לקיים שיחה ובה לשאול אותו איך הוא מרגיש בכיתה,ולשמוע ממנו !.ז"א,לא את מה שאת רואה מהצד אלא איך הוא תופס את מצבו,האם היה רוצה לשנות משהו,מה היה רוצה לשנות ואיך לדעתו ניתן לשנות. ברור שהוא היה רוצה שיהיו עוד 3 ילדים כמוהו,נעימים,לא כוחניים שאיתם היה מתחבר.העניין הוא שאין,לכן - בהתחשב בילדים שיש מה הוא היה רוצה . סה"כ את מתארת ילד שמסתדר טוב מבחינה חברתית בשעות ביה"ס,בחוגים ויתכן שהוא עשה לעצמו את הבחירה - לביה"ס זה מספיק טוב,בבית אני לא רוצה להיות איתם.זה לגיטימי,מותר. גם לנו,המבוגרים יש אנשים שאנחנו בקשר איתם במהלך יום עבודה ונחמד לנו איתם בעבודה,אבל לא ניצור איתם קשר מחוץ לעבודה. לסיכום,מה שחשוב כאן הוא לשמוע את מה שיש לילד להגיד על המצב,ללא עירוב הדעה האישית שלך,לשמוע מה הוא היה רוצה,מה סדר העדיפויות שלו ואז עם כל המידע לעשות אינטגרציה בין התחושות שלו לשלך. דרך אגב,גם לי יש ילדה שמסתדרת נהדר בביה"ס,פעילה מאד בהפסקה,מחוזרת ע"י ילדים,אבל לא מעונינת להפגש אחה"צ יותר מאשר אחת לשבוע עם שתי ילדות מסוימות. שוחחנו,זו הבחירה שלה,אני יודעת מדוע בחרה כך ומבחינתי כל עוד זה מתאים לה, זה בסדר. בהצלחה, מור

מור- תודה על תשובתך. שוחחנו עם בני פעמים רבות בנושא- מן הסתם כל פעם שקורה אירוע כזה מתקיימת שיחה כאשר הוא נסער ופגוע וגם אח"כ כאשר הדברים נירגעים. כאשר מתרחש אירוע בו ילד שהוא מגדיר כ"חבר" מצטרף לאחרים כדי "לרדת" עליו הוא אומר שהוא חש פגוע ונבגד ודחוי ואינו מבין איך יכול מישהו שהוא מחשיב כחבר (התארח בביתו, נסע לטיולים ביחד וכד') יכול פתאום לצאת נגדו. תחת אבן הבוחן הזו לחברות הוא מגיע למסקנה שבעצם אין לו חברים ולכן אינו רוצה להפגש עם חברים מהכיתה בשעות הפנאי. למרות שאנו מסכימים עימו אנחנו מנסים לרכך את התמונה ולהסביר כי כנראה הסטנדרט הזה לחברות עדין לא הבשיל אצל הילדים בכיתה שלו וכי יש לו ברירה להשאר כרגע במצב בודד או לנסות וליצור קשר אצל אלה שהבעייה פחות חמורה. כמובן שאנחנו גם מסבירים שהכי חשוב זה מה הוא חושב על עצמו ולא מה שאחרים אומרים ואסור "לקחת" את זה פנימה אלא לנסות להשאיר "בחוץ" אבל תשובתו היא כי עצם המעשה של ה"חבר" פוגע בו ולא הדברים שנאמרים. האם העובדה שבמשך שנת הלימודים הנוכחית הוא אינו נפגש עם חברים אחה"צ אינה יוצרת סוג של "הרגל" ואז גם במקרה בו המצב ישתפר הוא כבר בעצם פיתח דפוס של התכנסות בבית? אני מבינה ותומכת בלשאול ולבדוק את דעתו, בעיקר שמדובר בילד נבון אבל איפה התפקיד שלנו כהורים בלזהות בעייה ולנסות לכוון ולמצוא פתרון או לחילופין בעצם את טוענת שאין כאן בעייה כי לגיטימי מבחינתו לבחור לבלות את כל שעות הפנאי שלו בעיסוקיו ללא קשר לחברים. תודה