חרדת אסלה

מור יקרה, זו פניתי השלישית אליך באותו נושא, בני בן שנתיים ועשרה חודשים נגמל לפני כחצי שנה, ועדין מסרב בתוקף להתפנות (קקי) בשירותים. הקשבתי לעצותיך אנו מיישמים אך אין שינוי, מבחינתו ההתעלמות שלנו רק נותנת לו לגיטמציה להבין שאולי זה בסדר ואין סיבה להתאמץ ולשנות. הוא עושה בתחתונים ואנחנו מנקים ועוברים לסדר היום, השאלה עד מתי?. הבנתי את עניין השליטה וכתבת ומאבק כוחות ואני בטוחה שעם בני זה לא העניין. הוא מזמן השולט ומאבק באמת שאין ואם היה הוא ניצח מזמן לדעתי זו באמת "חרדה" והשאלה אין עוזרים לו. אני קוראת על ילדים שמבטיחים להורים שמחר הם יצליחו, בני יוגב מעולם לא הבטיח ולא נראה כרוצה להצליח. אם באמת הוא פוחד כיצד אסייע לו. אני מציינת שהוא לא חווה טראומה של יציאה קשה או לא נעימה שנשארה לו כחוויה מפחידה. ודבר נוסף מעולם הוא לא התפנה כשהגוף שלו יושב תמיד בעמידה, גם עם החיתול וגם עם התחתונים, ייתכן שתנוחת הישיבה חוסמת אותו? אשמח אם תעני לי... תודה.

למה לא עונים לי? שלחתי בתאריך 10/1 ועדיין לא קיבלתי תשובה.

בקר טוב, מבחינת הגיל,זה עדיין הגיוני שיעשה בטיטול. מרבית הילדים בגילו לא גמולים וזה בסדר גמור גם אם זה יקח עוד מס' חודשים,אפילו מעל לחצי שנה. צריך לזכור שגמילה היא תהליך הדרגתי,לעיתים מהיר יותר,לעיתים איטי יותר ובמרבית המקרים מלווה ברגרסיות. במידה שאת חושבת שישנה בעיה כלשהי,אפשר לפנות ליעוץ. אני,באפן אישי הייתי יורדת מהעניין לגמרי בחודשים הקרובים ומאפשרת לו לעשות בטיטול/תחתון גמילה,ואם אין התקדמות תוך חצי שנה הייתי פונה ליעוץ. צריך לזכור שהוא מאד צעיר ויתכן שאת מצפה ממנו למשהו שכרגע בלתי אפשרי מבחינתו. בהצלחה, מור