האם נהגתי נכון?אני ממש מתוסכלת!!!

שלום רב. אני לא עוצמת עיניים כבר יומיים אנא עזרתך: אני אם חד הורית לנערה בת 14 (כתה ח') ולה אח בן 20. גידלתי אותם לבד (האב מנותק לגמרי) ילדים מוכשרים ומחונכים.(אני די שמרנית ונוקשה בעניני חינוך חשוב לציין). לפני מס' ימים נודע לי שלביתי בת ה14 יש חבר מכתה ט'. ערכתי בירור שלא בידיעתה ונמסר לי שהחבר "לא משהו".תלמיד בעייתי,בעיות משמעת רבות בב"יס ובקיצור לא לומד בכלל. הושבתי את ביתי לשיחה מסרתי לה כל מה שאני יודעת והצרתי על כך בפניה שהסתירה זאת ממני . בשיחתינו הבהרתי לה שלדעתי היא עוד לא בשלה לקשר,שיש לה עוד זמן רב לפניה לקשרים רומנטים ושכל בקשתי היא שתקדיש את עצמה ללימודים ולא לכל מיני הרפתקאות ושיברון לב בגיל כה צעיר. היא אמנם שמעה בקולי(כך נראה) היא די עצובה,וכשאני רואה אותה במצב הזה אני לוקחת מאוד ללב ולא מראה לה.אמרתי לה שמותר לה לבכות וזה בסדר אבל חשוב מאוד שתקשיב לעיצותיי כיון שאני רוצה להראות לה דרך טובה. שאלתי:האם נהגתי נכון? האם זה בסדר שהתערבתי לה בקשר?אני לא שלמה עם עצמי כלל. אנא עצתך הדחופה. תודה, אתי.

אתי יקרה, ההודעה שלך מאד נוגעת ללב. מצד אחד,הרצון לשמור על הילד/ה שלנו ומצד שני לאפשר להם להיות עצמאיים ולבחור ע"פ נטיית ליבם. אני חושבת שהשאלה שאת שואלת עוברת לכל הורה בראש - איפה עובר הגבול ? הגבול בין שמירה על הילד לבין .. אני אנסה להעלות כמה נק' למחשבה ואת תחליטי מה נכון או לא נכון עבורך ועבור בתך. 1. את כותבת - "אני די שמרנית ונוקשה בעניני חינוך חשוב לציין" - כל אחד מגדיר שמרנות ונוקשות בדרך אחרת. אני לא יודעת מה זו מבחינתך שמרנות,אבל כן היה כדאי לבדוק עם עצמך האם הנוקשות והשמרנות מאפשרים לילדה איזשהו חופש פעולה,האם הם מאפשרים לה להתנסות בחוויות בהתאם לגילה (והתאהבות ו"שברון לב" בגיל 14 הם דבר נורמלי). 2. "תלמיד בעייתי,בעיות משמעת רבות בב"יס ובקיצור לא לומד בכלל." - אני בהחלט מבינה את זה שאת לא מתלהבת מהקשר... השאלה היא מה גורם לילדה מוכשרת כמו בתך להמשך לנער כזה ? מה היא מוצאת בו ?. נסי להבין עם עצמך על איזה צורך שלה הנער עונה. (לדוג' ילד/ה חסרי בטחון שסובלים מכך,יכולים להתחבר עם ילדים "מופרעים" שכלפי חוץ מפגינים הרבה בטחון).כמובן שאני לא אומרת שכשתביני על איזה צורך הוא עונה,תצטרכי לאפשר את הקשר. את בהחלט יכולה להבין מה היא מצאה בו ועדיין להיות נגד הקשר. אלה שני דברים שונים לגמרי. 3. "שהסתירה זאת ממני" - נסי לעמוד במקומה ומהמקום הזה להבין מדוע בחרה להסתיר ממך ?. מה היה החשש שלה ? . כשתביני,כדאי לעבוד על שינוי כלשהו בעניין כדי שתוכלו להגיע למצב שבו היא כן תהיה מסוגלת לספר לך. 4. "בשיחתינו הבהרתי לה שלדעתי היא עוד לא בשלה לקשר,שיש לה עוד זמן רב לפניה לקשרים רומנטים ושכל בקשתי היא שתקדיש את עצמה ללימודים ולא לכל מיני הרפתקאות ושיברון לב בגיל כה צעיר." - מס' דברים - א. את כותבת הבהרתי לה...,או.קי את הבאת את הצד שלך. השאלה היא מה היא הבהירה לך,איפה היא בסיפור הזה. עד כמה התקשורת היא דןו כיוונית,עד כמה את מסוגלת לשמוע את הצד שלה,לקבל את זה שיש לה דעה עצמאית,רצון משלה,גם אם זה רצון ודעה מנוגדים לשלך. ב.לא בשלה לקשר,קשרים רומנטיים,הרפתקאות.. - זה בהחלט הגיל שבו נערים ונערות מתנסים בזה והם מאוד מאוד עסוקים בזה. הורה שחושב שאם הוא יאסור להתעסק בנושאים האלה,כך יהיה,משלה את עצמו. הדבר היחיד שהוא ישיג שההתעסקות תהיה מאחורי גבו. ג. שברון לב - יתכן שאני טועה לגמרי. אני לא מכירה אותך אבל עולה אצלי השאלה (מקווה שלא תכעסי עליה:))- עד כמה את רואה את עצמך כשאת מדברת אליה/עליה ? האם ישנה באמת הפרדה ואת מדברת אליה או קצת אל עצמך ?. 5. "שתקשיב לעיצותיי כיון שאני רוצה להראות לה דרך טובה." - אני שואלת את עצמי ואותך,האם אלה עצות ? עצה היא משהו שאני מציעה והאדם ממול יכול לקבל או לא,וזה בסדר גם אם הוא לא יקבל. כאן,אין לה את האפשרות לא לקבל. יש מקרים שתפקידו של הורה הוא לא רק להציע אלא להגביל/לאסור.. כל הורה מחליט מתי מגיע השלב הזה שהוא חייב לאסור ועד כמה הוא מסוגל לעמוד בהשלכות של זה. אבל,כשאני אוסר משהו אין טעם לקרא לזה עצה. עצה היא עצה ואיסור/הגבלה,הם איסור. אני מוסיפה לינק לתשובה מעמ' קודם שיתכן שגם תעזור http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-53,xFT-24462,xFP-24462,m-Doctors,a-Forums.html בכל מקרה חשוב לי להבהיר שלרגע אני לא אומרת שצריך או לא צריך לאפשר את הקשר עם הילד מכיתה ט'. הרבה יותר חשוב בעיני שתבדקי עם עצמך את כל מה שהעלתי כאן,ותחליטי איך לנהוג ותהיי שלמה עם מה שהחלטת. אני אשמח לשמוע מה קורה. הרבה בהצלחה, מור

מור ערב טוב. קראתי את תשובתך מס פעמים, נתת לי המון חומר למחשבה ואני רוצה לשתף אותך מדוע החששות שלי כלפי ביתי כה גדולים והיסטריים: אני התחברתי בגיל 13 לחבר ראשון. הורי התנגדו לקשר בתקיפות כיוון שהוא היה בייתי מאוד,שלילי מאוד וממשפחה לא מוצלחת כלל. הלכתי נגד הורי כל הזמן,יצאתי איתו 8 שנים,התחתנתי והתגרשתי!!!! אז את מבינה מאיפה הפחדים שלי?מהכשלון שלי !!! ואני לא רוצה לחשוב אפילו שהבת שלי היקרה לי מכל תיפול בפח כמו שאני נפלתי. ואני רוצה להדגיש שגידלתי אותה לבד ילדה מקסימה,יפה,נבונה ומוכשרת,לכן אני דואגת כל כך. אני אשתף אותך בעוד משהו: אנחנו משוחחות המון על הכל הכל הכל. מה עוד מפחיד אותי? חלילה הריון בגיל צעיר,מחלות מין למיניהם כגון איידס וכשאני מסבירה לה על כך היא עונה:"אמא, ממש נסחפת, איך את מגיעה לשטויות האלה?".אז את מבינה אותי? ודבר אחרון:אני מרגישה שמאותו יום שהתגלה הסיפור אני בחרדות,לא ישנה בלילה,ואפילו בוכה המון בלי שהיא תראה.היום ניגשתי לרופאת המשפחה שלי וסיפרתי לה את המקרה ואת מה שעובר עלי.קיבלתי טיפול תרופתי להרגעת חרדות כי אני מרגישה שבאיזה שהוא מקום אני מאבדת את הכיוון. מקווה שאצליח להיות רגועה יותר ואז לחשוב אחרת. אגב, לגבי ביתי : היא מראה סימני התאוששות,התחילה קצת לחייך לא הרבה ואני ממשיכה איתה עם הרבה שיחות,הרבה חום ואהבה ומקווה שאצליח. מה דעתך,דעתך חשובה לי מאוד. תודה, אתי.