ילדה בת עשר וחצי

שלום בתי בת העשר וחצי מאז ומתמיד היתה פחדנית בחודשים האחרונים זה הפך להיות לא נורמלי, למשל פחד מחרקים אם יש פרפר או זבוב בבית, היא נכנסת להיסטריה ולא תרגע עד שיהרגו אותו, היא לא דורכת על דשא ולא יוצאת איתנו לפיקניקים. היא לא מוכנה לישון ללא אור בחדר, או שאחיה בן השמונה ישן איתה אגב יש לה בעיה התפתחותית היא נמוכה מאוד בערך שנתיים מהגיל שלה בריאותית זה בסדר אבל היא מאוד סובלת מזה וזה גרם לה לחוסר ביטחון והיא נחבאת אל הכלים, אני מרגישה שהיא גם פוחדת מכל כאב פיזי שיש לה היא לוקחת דברים קשה, גידלנו אותה בחום ואהבה תמיד קבלה ביטחון מאיתנו ושום דבר חריג לא קרה לה בחיים והיא תמיד יודעת שאעזור לה בכל בעיה גם אם מציקים לה בבית הספר, אולי אני בשנים האחרונות נעשתי פחות סבלנית אליה כי היא ילדותית מאוד ושואלת שאלות שהתשובות ברורות לה, ולא מתנהגת לגילה ואני מעירה לה יש לציין שעם חברות ובכיתה היא לא ילדותית והיא תלמידה ממוצעת, ההתנהגות הילדותית שלה רק מרחיקה אותי מלהתקרב אליה היא מאוד אוהבת להתלונן תמיד קר לה/חם לה / לא טעים לה וכו' מה עושים???.

לילה טוב, אני לא יודעת אם אני צודקת אבל מקריאת ההודעה שלך יש לי תחושה שבמשך השנים נתת הרבה מעצמך לילדה וחלק גדול מהעשיה שלך (ואולי אפילו מהעיסוק היומיומי) היה מכוון "עבור הילדה","שיהיה לה טוב","שתהיה מאושרת"...ועולה אצלי השאלה - האם יתכן שקצת ויתרת על עצמך בדרך ? שאולי היית עסוקה כ"כ במה יהיה טוב עבורה שלא הספקת לעצור ולשאול - ואיפה אני ? מה יהיה טוב בשבילי ? אם זה אכן כך,יתכן שמכאן נובעת חוסר הסבלנות שלך. יתכן שקצת נמאס לך (וזה בסדר :)). העניין הוא שילד שרגיל שאנחנו מאד "שם בשבילו",לא מצליח להבין מדוע פתאום "סתם כך" מתרחקים ממנו ואז זה מוביל ל over חיפוש של קרבה ואולי לאפילו קצת נודניקיות. מצד אחד,את מרגישה את הרצון לקצת אויר,לקצת מרחב נשימה וככל שאת צריכה את זה יותר,ככה הילדה יותר מנסה להתקרב. מה עושים ? בעיקר עבודה שלך עם עצמך : 1. לבדוק עם עצמך מאיפה מגיע הצורך/הרצון לעשות כ"כ הרבה בשבילה. מה זה נותן לך,מה זה לוקח ממך. 2. להחליט איפה הגבולות שלך - עד כמה את מוכנה לתת ? אילו התנהגויות את מוכנה לקבל ואילו לא וכו' 3. לבדוק האם יש צורך בשינוי "טכני" (שעות מסוימות בשבוע שיוגדרו כשעות "שלך" שבהן את פנויה לדברים שאת אוהבת..). ברגע שתצליחי להידבר עם עצמך ולבדוק מה מתאים לך היום ומה פחות,אני בטוחה שתצליחי לשים את הגבולות המתאימים ולהכניס את היחסים שלכם לאותם הגבולות כך ששתיכן תרגישו שאתן מקבלות מהקשר את המירב. גם לפחד חשוב לשים גבול. מצד אחד,להיות אמפטי,לקבל את זה שהיא פוחדת ומצד שני,זה לא סוף העולם. פרופורציות. יש כאן בפורום הרבה תשובות לגבי פחד/חרדה כדאי לעשות חיפוש בפורום. יתכן מאד שהעיסוק בפחדים גם הוא חלק מהמעגל שתארתי קודם - את מנסה להשיג קצת יותר מרחב והיא מנסה כמה שיותר תשומת לב. כמובן שהיא לא עושה את זה במודע,אבל חשוב לשים לזה גבול. אני אשמח לשמוע אם משהו מזה דיבר אלייך (ואם לא,לחשוב על כיוונים אחרים: ) ), מור.