התחצפויות של בת 6

היי מור קראתי את התשובה שלך בעיון ומספר פעמים ,נכון את צודקת לא פעלתי נכון, אבל בגלל ש אני נחושה לעשות את השינוי עם ביתי,אני אפנים זאת לפעם הבאה , אני אדווח בהמשך.... בכל מקרה היום כשבאתי לקחת אותה מבית ספר ,חברה שלה התלוננה בפני שביתי משכה לה בחולצה ,הבטחתי לה שאני אדבר איתה. לפתע פיתאום באה ביתי אליי בריצה , נעמדה מולי עם ידיים על המותניים , צעקה עליי על זה שחברה שלה סיפרה לי שהיא משכה לה בחולצה, ופתאום נתנה לי בעיטה, הייתי 1.בהלם 2.במבוכה מול הורים אחרים . לא הגבתי ושלחתי אותה להביא את התיק שלה כדי שנלך הביתה. אם היו מודדים את רמת העצבים שלי בוודאי הייתי מתפוצצת, באוטו אמרתי לה ודיברתי רגוע לא צעקתי שאצלנו בבית לא מרביצים לא לאמא וגם לא לחברים,כמובן הוספתי שאני מאוד כועסת, ואז היא אמרה אמא אני מבקשת סליחה, אני הייתי כל כך עצבנית שאמרתי לה זה לא מספיק , אני חייבת לציין שאני אף פעם לא הרמתי יד או קיללתי ,לפעמים אני כן צועקת משתדלת שלא, כל הדרך חשבתי לעצמי מה אני צריכה לעשות ??? מה עם עונש ?בתוך תוכי כל כך רציתי להעניש אותה,ו בצורה הכי כואבת ,לבטל פגישות עם חברים שקבענו לשבוע הבא, לאחר מכן חשבתי על מה שכתבת שזה שוב להשתמש בכוח נגד כוח, ואז חשבתי אם אני לא יעניש אותה איך היא תלמד? ושוב חשבתי על מה שאמרת שצריך להיות קשר בן המעשה לעונש , בקיצור ....אני די מבובלת ...מה עליי לעשות במקרה כזה???? כי לאחרונה היא משתמשת הרבה עם הידיים. אגב אף פעם לא הענשתי אותה בעבר.זאת אומרת לפני שעלתה לכיתה א. קבעתי עם המורה שלה פגישה כדי לקבל ממנה מושג מה קורה איתה במהלך היום. כי ברור ששינוי ההתנהגות שלה נובע מלחץ,שכניראה גם אני הוספתי לו . כדי לחדד את העיניין הקטנה ילדה מאוד כוחנית, בגילאים יותר נמוכים ,בגן ,לא אחת היא השתמשה עם הידיים נגד חברים שעיצבנו אותה ,או לא הקשיבו לה. אף פעם לא הענשתי אותה כי תמיד סברתי שבעונש יש משהוא מאוד משפיל, מה שכן תמיד שוחחתי איתה, ונתתי לה מספר דרכים נוספות להתמודד עם הכעס שלה , וזה עבד, עכשיו אולי בגלל שהיא וגם אני בלחץ הכעסים שלה עם חוסר שליטה חוזרים. מבחינתי זה שאני משתמשת כל כך הרבה בעונש זה איבוד שליטה. תודה רבה רבה על ההתיחסות ,ועל התשובות המקצועיות שלך.

היי מור רוצה לשתף אותך בחווית היום, בצהריים באתי לקחת את הקטנה מבית הספר, איך שהיא ראתה אותי ניסתה להתחיל בהצגה {ושימי לב שהיא ניסתה} שאלתי אותה איך היה היום ענתה בסדר,ומיד המשיכה אני רוצה ללכת לחברה , אמרתי קודם נגיע הביתה , היא בשלה לא תיתקשרי עכשיו, אמרתי אני לא יכולה להתקשר עכשיו הסוללה של הנייד ניגמרה לי, נגיע הביתה ניתקשר , ובואי מייד לאוטו ווהתחלתי ללכת .... לא המשכתי להסביר לא התעכבתי לא חיבקתי ונישקתי הייתי מאוד תקיפה לא צעקתי ... היא לקחה את התיק, רטנה משהוא שלא הבנתי ובאה אחרי. ניכנסנו לאוטו היא התחילה ליבכות ולצעוק תתקשרי עכשיו, אמרתי לה תבחרי אם את ממשיכה ליבכות את לא תלכי לחברה, אם תפסקי אני יתקשר אליה, ולא להאמין הבכי פסק, והכי חשוב שכל אחר הצהריים היא היתה רגוע ה,היא לא הלכה לחברה , היא ציירה שרה רקדה עשתה יצירה. אני יודעת שעוד יש לי עבודה לעשות בעיניין ,אבל היום התעודדתי, וכמובן זה קשה להיות כל הזמן עם יד על הדופק.... שוב תודה מקווה שזה תחילתו של שינוי. אם יש לך עוד טיפים עבורי אשמח לישמע

מל יקרה, אני מאד שמחה לשמוע : ). חשוב שתזכרי שכדי להשיג שינוי צריך לא מעט סבלנות ויש עליות וירידות בדרך,וזה בסדר. גם בעליה וגם בירידה חשוב להמשיך ולהתמיד במה שהתחלת. שאלת מה עושים לגבי הבעיטה. אני אענה לך,מה אני כאמא הייתי עושה. אני מעריכה שהייתי נפגעת וכשאני נפגעת,אני אומרת בשקט משהו כמו - אני מאד נעלבתי/נפגעתי ואני מבקשת מאד בשקט,בנימוס אבל בתקיפות להתרחק ממני. זה בדר"כ,משיג הרבה יותר מאשר כל עונש שיכולתי לתת. דרך אגב,גם עם ילדים שאיתם אני עובדת (ומדובר בילדים לא קלים) אני נוהגת פחות או יותר בדרך הזו וזה עובד. בהצלחה ותמשיכי לעדכן, מור