התחצפויות של ילדה בת 6

היי מור תודה על התשובה {בקשר לשאלה למטה} תודה על המאמרים והאתר שהפנת אותי אליו,נראה שיש שם הרבה חומר שאני יכולה להעזר בו, זה נכון שלביתי קשה מאוד להתמודד עם תסכולים, איך אני יכולה לעבוד איתה על זה? האם חוסר יכולת להתמודד עם תיסכולים זה עיניין של אישיות או חינוך לוקה שלי כאמא. אני יתן עוד דוגמא היום לקחתי את ביתי מבית הספר והיא אמרה לי שהיא רוצה להזמין חברה מסוימת, אמרתי לה שאין לי פה את דף הקשר,כשנגיע הביתה ניתקשר, ומיד התחילה דרמה ,התישבה על הריצפה ובבכי אמרה לי תתקשרי עכשיו, שוב הסברתי שאין לי פה דף קשר כשנגיע הביתה ניתקשר, התשובה לא סיפקה אותה,היא לא נתנה לעובדות לבלבל אותה ופקדה עליי להתקשר עכשיו, המשכתי להסביר בנחת....ואז שאלתי אותה רגע ..את עושה עכשיו עוד הצגה ?כי אם כן אני הולכת....{אני קוראת לדרמות שלה הצגות}אז היא קמה ובאה איתי, יש מיקרים שהיא שהיא מאוד רוצה משהוא, וזה לא מסתדר,אז היא בוכה ללא הפסקה, אני מבקשת ממנה להרגע ,ואז היא מסבירה "אמא אני רוצה להפסיק ליבכות אבל קשה לי להרגע" אני מחבקת אותה ונותנת לה ליבכות עד שהיא נירגעת ...

בקר טוב, התמודדות עם תסכול - אני לא חושבת שיש טעם "לחפש אשמים". ממש חבל לקחת את זה למקום של "חינוך לקוי" וכו'. המטרה היא איך משנים,איך עוזרים לילדה להתמודד עם תסכול,נכון ? : ). כדי לעזור בעניין הזה,תהיי חייבת להפוך את הדברים (השיחות,ההסברים,כל הקשר עם הילדה) ליותר ממוקדים,מובנים,קצרים ועם יותר גבולות. ברגע שאנחנו רוצים לשים גבול חשוב נחליט מה אנחנו מוכנים לקבל ומה לא. לגבי מה שלא,אין צורך (וזה אפילו מפריע) בהסברים ארוכים,באיומים,בשיחות. נסי לחשוב (וסליחה אם הדוג' נראית קצת מגוחכת) מה יקרה אם תנסי לעבור את הגבול לסוריה,מן הסתם תהיה איזו גדר מאד לא נעימה שתגרום לך להרגיש שעברת גבול שאסור לעבור אותו. לא יהיה מי שיחכה לך שם ויסביר לך,ויעטוף אותך או יאיים עלייך. הדברים יהיו מאד קצרים ומאד מאד ברורים. זו הכוונה בגבולות. שלא יובן לא נכון,אני מאד בעד וזה חשוב לשוחח עם ילדים,לעטוף אותם בחום ואהבה ותשומת לב אבל... לא כשאנחנו רוצים לשים גבול. תשאלי - איך גבולות תורמים להתמודדות עם תסכול ? גבולות הופכים את החיים למסודרים יותר. כל אחד יודע מה מצופה ממנו,מותר ואסור,עד איפה יש בכוחו לשנות והיכן אין טעם לנסות כי הדברים לא ישתנו. לעומת זאת אם הגבולות רופפים קצת כל דבר הופך למו"מ,מבחינת הילד כל דבר הינו בר שינוי ואם בסוף אני לא מצליח לשנות אני הופך למאד מתוסכל. גבולות מכניסים מן סדר וארגון לדברים,דבר שתורם לתחושת בטחון אצל הילד.כשאנחנו יודעים מבה מותר ומה אסור לנו,כשאנחנו יודעים מה מצופה מאיתנו,יותר קל לנו להתמודד. כמובן שהגבולות צריכים להגיע עם אמפטיה ושיקוף (אפשר לקרא עוד על שיקוף ב"שאלות ותשובות" משמאל בחלק תסכול) - "אני מבינה שאת כועסת אבל אני לא מוכנה...". לגבי הדוג' שנתת - שימי לב שבתשובה הקודמת שלי מאוד חידדתי את עניין המשפט היחיד כתשובה. כתבתי לך - "חמודה,אם את רוצה ארטיק,את מוזמנת לבא איתי בשקט לפיצוציה.אם תצעקי,אין ארטיק" ולא יותר . הדגשתי כמה חשוב לשמור על רוגע,שקט ושלווה ולא להוסיף מעבר למשפט הזה. בואי נראה אם הצלחת לשמור על הכללים בדוג' שנתת כאן - אני מצטטת אותך "אמרתי לה שאין לי פה את דף הקשר,כשנגיע הביתה ניתקשר" ,"שוב הסברתי ","המשכתי להסביר בנחת","ואז שאלתי אותה רגע ..את עושה עכשיו עוד הצגה ","כי אם כן אני הולכת". יקירה,היה לנו כאן הכל חוץ מאשר מה שהצעתי... : ). היו לנו הסברים,ועוד הסברים ושאלה ואיום... זה ארוך מדי,זה מוביל למה שהילדה אומרת לך "אני רוצה להפסיק ליבכות אבל קשה לי להרגע". היא צריכה שאת תעזרי לה לשים גבול לעניין,מה שיעזור לה להרגע. הרבה מאוד ילדים לא מסוגלים להפסיק את "ההצגה/הדרמה" מבלי שההורה יעזור להם. היא זקוקה לעזרתך בקיצור הדרמה,בשימת גבול.גם היא לא מרוצה מהעניין. זה פשוט גדול עליה. אני ממליצה לחזור ולקרא את התשובה הקודמת ולנסות לבצע. הדברים לא ישתנו תוך פעמיים אבל יתכן שאם תצליחי לעמוד בזה בעקביות במשך 3 - 4 ימים,תתחילי לראות שינוי. מקווה שהיה לך כוח לקרא הכל ואשמח לשמוע האם הצלחת לקחת מזה משהו ובהמשך איך הדברים מתקדמים. בהצלחה, מור