כעס

שלום, ביתי בת שנתיים וחצי ובתקופה האחרונה כאשר לא מוצא חן בעינה משהו היא מתרגזת וצועקת עלי אמא "פויה" ( מילה שלא נאמרת בבית אלא באה איתה מהגן) היא צועקת עלי ומכה אותי , אני מיד תופסת לה את היד ובגלל תסכולה היא מנסה שוב להכות ולצבוט אותי לפעמים היא מצליחה להכות/לצבוט. הדבר גורם לי לכעס רב כי הכל מלווה בבכי חזק מאוד והיסטריה כללית ולעיתים לאחר שאני חוטפת מכה ואומרת לה שאסור לצעוק ולהכות את אמא הכעס אצל הילדה מתעצם ואז אני נותנת לה מכה בטוסיק. לאחר מכן אני שמה לב שהיא נעלבת ומנסה להתקרב אלי על מנת שאחבק אותה וארגיע אותה. המכה שאני נותנת לה מתסכל אותי מאוד וגורם לי לייסורי מצפון רבים ( אני תמיד חושבת שאני לא בסדר ומשאירה משקעים לילדה) אשמח לקבל עצות כיצד לנהוג במצבים מסוג זה? האם לחלוטין לא לתת לה מכה בטוסיק??

שלום רב, נתחיל מקריאת החלקים - גיל שנתיים והתפרצויות זעם והצבת גבולות ב"שאלות ותשובות" משמאל. שימי לב לחשיבות השיקוף. לגבי המכה בטוסיק - יש בזה גם משהו משפיל וגם זה לא יעיל לטווח הארוך. עד איזה גיל תתני לה מכה בטוסיק ? 10 ? 15 ?.הרי השאיפה היא ליצור יחסים שבנויים על הדדיות,שיתוף ובהתחשבות ולא על פחד וכוחניות. בהצלחה, מור

אני כמעט בטוחה שפניתי למקום הלא נכון אבל אני חושבת שאחת הסיבות היא כעס על העולם... אני נפצעתי לפני 4 שנים ומאז מאוד קשה לי שחלק מסוים מהאנשים נוגע בי אני פשוט נרטעת מפחד ונסגרת בטוח עצמי לפני הפציעה היה לי קטעים לא נעמים עם בנים הקטע של הרטיעה מאנשים היא זהו נגעת בי אתה עכשיו ראשי גם להרביץ לי כי ככה זה היה איתם בילדות הייתי חוטפת מההורים