הילדה מפחדת מבן דודה

הי מור. כתגובה לתשובתך. בהתחלה באמת כולם היו מרגיעים ואומרים: הוא אוהב אותך, הוא רוצה לשחק איתך וכו.. עכשיו כבר לא מתיחסים. אבל העניין הוא שהילדה היסטרית וערב שלם צורחת מבכי אדומה כולה. אמא שלה מחבקת אותה אבל בסוף היא אומרת "הביתה", הביתה", והם נאלצים ללכת הביתה. אז ען שום פיתרון?

הי, שני דברים : 1. הם עברו מהתייחסות לחוסר התייחסות מוחלט. אני לא התכוונתי לחוסר התייחסות אלא להתייחסות ששמה גבול - אני מבינה שאת פוחדת,את יכולה לתת לי יד,אני שומרת עלייך. או משהו בסגנון. 2. לקום וללכת הביתה,לא רק שזו התייחסות אלא זה "סופר" התייחסות והילדה הבינה שיש בידה איזשהו כוח. בגיל שנתיים היא זו שמחליטה איך ומתי ילכו הביתה. כדאי לשנות את המצב כי זה כבר גובל בקצת יותר מאשר פחד כן או לא ונוגע בתחום של סמכות הורית (היום רואים את זה בדברים קטנים,אבל ככל שתגדל זה עלול להקשות יותר). מקווה שעכשיו זה ברור יותר. בהצלחה, מור